אע״ג שהתוס׳ בכריתות די״ג בד״ה ארבע כתבו משנזרק הדם א״א בשאלה. והגאון ש״א רה״ש שכ״ח הוסיף דאפי׳ לאחר זריקה ישנו בשאלה. אבל לפענ״ד אינו כן וזהו דאי׳ בסוטה ד״ו ב׳ דאתו עדים אימת אילימא מקמי דתקדוש תיפוק לחולין. ולשון תיפוק לחולין בכל הסוגי׳ משמע בלי פדיון כרש״י אלא תיפוק בכדי. והיינו ע״י שאלה אבל אחר קדושת כלי אין שואלין עוד ומיושב קו׳ התו׳ שם בד״ה כי קדוש. שהקשו על הא דתנן משנתקדשו בכלי מנחותיהן נשרפות. ליפוק בשאלה. ויש לנו הכרח לזה מדעת הרמב״ם ז״ל ואכ״מ. ואפי׳ לדעת התו׳ מכ״מ אין לישאל עוד לכתחלה משנתקדש בכלי:
קריאה במקור
הרחב דבר על ויקרא · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e5f69589b3f2fded89b9bab9d7932b6a53bde4af3ec6204c06e12f70103d8d49