את כל אשר צוה ה׳ אליכם ביד משה. היינו תורה שבע״פ שלא היה דבור מפורש אלא בצווי וכדאי׳ בברכות ד״ה ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה. המצוה זו משנה. וכתיב כל אשר צוה דבזה ג״כ נכלל שני אופני תורה שבע״פ. חדא הלכות המקובלות מהקב״ה. שנית מה שהעלה משה בעמלו ע״פ י״ג מדות ופלפול הלכה. וכמו שביארנו בארוכה ריש ספר דברים מקרא ככל אשר צוה ה׳ את משה יע״ש. והיינו לשון ביד משה דמפרש בגמ׳ כריתות דף י״ג זו גמרא. ופי׳ בכח משה ועמלו ומכ״מ הוא בסיעתא דשמיא:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 15 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מן היום אשר צוה ה׳ והלאה לדורותיכם. היא פלפולה ש״ת שנתוסף מימות משה ואילך מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. והכל בא בצווי בהר סיני. ולמדנו בזה דאפי׳ עמל תורה שיגע בעצמו כמו ירבעם אחאב ומנשה דאע״ג שהיו עובדי ע״ז מכ״מ היו עמלים בתורה כדאיתא בפ׳ חלק (סנהדרין דף ק״ג ב)׳. אבל אינו נחשב כלום ולא מיקרי בזה עמל תורה כלל. אחרי שבדעתו לא לשם ה׳ היא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2