העמק דבר על במדבר · פרק 21 · פסוק 16

ומשם הלכו ישראל בארה. לא היה עיר בעה״י ששמה בארה אלא מקום שעמד הבאר מללכת עוד משום שלא היו נצרכים עוד לה נקרא המקום בארה ושם אמרו שירה על הבאר. והא שלא אמרו שירה עליו עד כה הוא משום שאין מברכין על הנס עד שנגמר כ״צ כמש״כ ר״פ אז ישיר ובכ״מ. ככה כ״ז שלא יצאו מן המדבר לא אמרו שירה עד שהגיעו לעה״י ונגמר צורך הבאר אז אמרו שירה. וע״ע בס׳ בראשית ל״ה א׳ ובספר שמות ב׳ כ״ב:

היא הבאר וגו׳ אסוף את העם ואתנה להם מים. היינו בפעם השנית במי מריבה דבפעם הראשונה לא כתיב אלא קח אתך מזקני ישראל וזכרו בקיצור מה שנעשה בפעם שנית מאותו הבאר עצמו שניתן מכבר. הוא הוא הבאר שאמר הקב״ה בפעם השנית אסוף את העם. ולא זכרו שאמר ה׳ דבר אל הסלע ואתנה להם מימיו כלשון הקב״ה. היינו משום שבדבורו ית׳ נכלל שני אופנים. ע״י הדבור היינו הלכה ותפלה היה שב מימיו הראשונים שהיו מתוקים וצלולים מאד. וע״י הכאת המטה שצוה אל משה ליקח היו באים מים גרועים מהראשונים אבל מכ״מ היו מעין אותם מים הראשונים. והרי מכ״מ לא נעשה הנס השני בסלע אחר אלא באותו סלע שנברא מששת ימי בראשית לכך אלא שנשתנה למים אחרים גרועים מעט. ומכ״מ הרי בא לתועלת וכל צמא הלך אליו. וכמו שביארנו שם מש״ה הזכירו הנס כפי מה שעלה אח״כ שלא בא אלא באסיפת העם וניתן להם מים היינו אחרים. נמצא אמרו עתה שירה על שתי פעמים על הבאר הראשון ועל השני שהיא היא אלא שגרע ממנו מכ״מ הוא ראוי לברכה ושירה: