בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים וגו׳. דקודם שנתרם תר״מ והרי הוא טבל. אינו דומה לטבל חולין. שהרי יש בו איזה קדושה כמש״כ דמעשר טבל קדוש מטבל סתם. אבל לאחר שנתרם תר״מ את חלבו כדין. אז המשויר כשאר דגן חולין ממש. לסחורה ולכל צרכי ב״א. ולא כתרומה לכהנים. דאע״ג שהן ממון כהנים מכ״מ אינם עומדים אלא לאכילה ושתיה וסיכה ותנן בשביעית פרק ז׳ שאין נושאים ונותנים בתרומה. משא״כ במעשר ה״ה כדגן מן הגורן שהרי הוא חלקם בארץ. והיינו דדייק המקרא ונחשב ללוים. והאי ללוים מיותר שהרי מדבר עמם. ונחשב לכם מיבעי. אלא הוא טעם דבשביל דזה חלק הלוים בארץ מש״ה נחשב להם כתבואת גרן ויקב:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 18 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2