במועדו. היינו אפי׳ לשבת ובטומאה כדין כל קרבן שיש לו זמן קבוע שדוחה שבת וטומאה. וכבר ידעו ישראל שבאותו הדור זה הכלל. מש״ה צעקו האנשים למה נגרע וגו׳ במועדו. ועוד יבואר. ובאמת באותה שנה חל ע״פ בשבת. שהרי ר״ח ניסן שמיני למילואים היה ביום א׳. וזה ידוע דשבת וטומאה מישך שייכן להדדי. כדאי׳ פסחים דף ע״ו ומדשבת לא דחי כו׳:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 9 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ככל חקותיו וככל משפטיו. דבפסח מצרים לא נהגו בזריקת הדם כחקת הפסח לדורות ועוד איזה שינוים. אבל היום יעשה ככל חקותיו והמה דרשות שלמדין מי״ג מדות שהתורה נדרשת. ומשפטיו. המה חי׳ תורה שבע״פ שהעלה משה וב״ד עד כה. וכמו שביארנו בס׳ ויקרא י״ח ה׳ בס״ד. זהו עיקר הפשט. והדרשה תדרש מלשון ככל. וא״א לפרש הפשט חקותיו כמו זאת חקת הפסח. דשם לא מיירי אלא באכילה וכאן מיירי בעשיה ותו מה הם משפטים אלא כדברינו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2