זאת התורה אדם וגו׳. אחר שפירש הטומאה היותר חמור של מת היינו הנוגע במת שלם. פירשה תורה דזאת התורה הוא באופנים הקלים מזה ג״כ כאשר יבואר. והנה מלשון המקרא היה ראוי לכתוב אדם מת כי יהיה באהל. ומה לי היכן הוא מת מזה יצא דרש האגדה בשבת דפ״ג זאת התורה אדם כי ימות באהל אין ד״ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה. ומגיע זה הדרש לכאן דאפי׳ אדם המעלה הזה שאין רוחו המרחף על הגוף ראוי לטמא. והיינו המאמר הידוע צדיקים אין מטמאין. אבל זה אינו נוגע לדיני תורה. דמכ״מ כל אשר באהל טמא שבעת ימים ונצרך למי נדה:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 19 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
באהל. ולא כתיב בבית משום טומאת אהל עצמו. משא״כ בית אינו מק״ט:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2