העמק דבר על במדבר · פרק 18 · פסוק 23

ועבד הלוי הוא וגו׳ והם ישאו עונם. העבודה אינה בכל הלוים יחד בבהמ״ק אלא משמרות משמרות והיינו משמעות הוא. המשמר המיוחד בזמנו שיעבוד. אבל מכ״מ כולם בכלל:

והם ישאו עונם. של ישראל על הקרב אל מקדש וקדשיו שלא לצורך או אפי׳ לצורך כמו בשעת הקרבת קרבן אלא שלא נזהר בכבוד ומורא כראוי. מחמת שאינו רגיל ואינו יודע איך להזהר. וכמש״כ לעיל ח׳ מקרא ט׳ עפ״י הירו׳ תענית פרק ד׳:

חקת עולם לדורותיכם. באשר בסמוך הוסיף המקרא ובתוך ב״י לא ינחלו נחלה. מבואר שלא משום עבודה לחוד הגיע להם סך עצום כזה מעשר מתבואת הארץ. אלא משום שלא ינחלו נחלה. הרי חלקם בארץ ביד כל ישראל. ואין ישראל נותנים ללוים אלא הטורח של עבודת הארץ. וא״כ הייתי אומר דמצות מעשר אינה אלא בשעה שאין ללוים קרקע בא״י. אבל בעת שאין חלוק בין ישראל ללוים באחוזת הארץ שוב אין להם מעשר. וכמו בבית שני שלא נתחלק הארץ והיה ללוים ג״כ שדה עבודה כמש״כ בס׳ נחמי׳ ויברחו הלוים איש לשדהו. [והפלא על תוס׳ כתובות דכ״ו א׳ ד״ה בתר. שכתבו דגם בבית שני לא הי׳ לכהנים קרקעות] וקרוב לומר דמש״ה סירבו מליתן מעשר עד שהחזיר נחמי׳ בחזקת היד. וע״ז בא המקרא לפרש חקת עולם לדורותיכם. דמעשר הוא חק עולם בשביל עבודת הלוים בבהמ״ק וה״ז ככל מצות שיש להם טעם. ומכ״מ גם בבטול הטעם המצוה במקומה בתורת חק כמש״כ כ״פ. אלא ממילא ובתוך ב״י לא ינחלו נחלה. בעת חלוק הארץ כמו בימי יהושע וחלוקה דלעתיד אז אין ללוים לקבל נחלה בתוך ב״י: