כי את מעשר בני וגו׳ על כן אמרתי וגו׳. בא הכתוב לפצות דעת הלוים שלא יחשבו עצמם כחם גרוע מכל שבט. דאע״ג דמעשר מכל התבואות הוא מרובה מחלק כל שבט כמעט. שהרי ישראלים לא נטלו בארץ אלא חלק י״ב. וגם הפרישו חמישית מתבואתם. היינו מע״ש או מ״ע ג״כ. מכ״מ בזה כחם גרוע שהרי אין החיוב להפריש אלא מתבואה שנתמרח. והרי יכולים לפטור עצמם בכמה אופנים כידוע בגמרא. וא״כ אינם בטוחים בחלקם. ע״ז אמר המקום ב״ה. כי את מעשר ב״י אשר ירימו לה׳ תרומה. לא דוקא מידגן לבד חייב במעשר אלא רק אם ניתרם תרומה לה׳ אפי׳ קודם שנתמרח כבר נתחייב במעשרות דתרומה קובעת למעשר. וזה הי׳ ידוע דישראל נהגו לתרום באשר בטחו בזה שתהי׳ ברכה בגורן כמש״כ לעיל. וממילא יהיו חייבים במעשר:
קריאה במקור
העמק דבר על במדבר · פרק 18 · פסוק 24
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ע״כ אמרתי וגו׳. שאין להם להתרעם ע״ז:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1746138d43beaf69a4a44747b845168548e3055d8752ca1a09ca8f114d0a59d2