העמק דבר על במדבר · פרק 28 · פסוק 8

ואת הכבש השני וגו׳. כבר כתיב בפסוק ד׳. ופליגי במשמעות המקראות רבי וחכמים ביומא דל״ד. ונסכו רביעית ההין למד שחרית משל ערבית. רבי א׳ ערבית משל שחרית. וחקרו בגמ׳ בשלמא לרבנן הא בתמיד של בה״ע כתיב אלא לרבי מ״ט אמר רבה ב״ע א״ק לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד הוי א׳ זה תמיד של שחר. ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו. ולכאורה הוא פלא. היאך למד שחרית משל ערבית הא בשל שחרית מבואר יפה. אבל הכונה דלפי שכתוב במקרא ד׳ ואת הכבש השני תעשה בה״ע. וא״כ כי כתיב ונסכו רביעית ההין לכבש האחד ע״כ משמעו לכל אחד. וא״כ כבר ידענו שכל אחד יש לו נסכים. מעתה לא בא מקרא זה ואת הכבש השני וגו׳ אלא בשביל שהיינו מפרשים שהנסכים של שני התמידים היו קרבים אחר בין הערבים. מש״ה כתיב ואת הכבש השני תעשה בה״ע כמנחת הבוקר וכנסכו. הרי כבר הקריבו בבוקר המנחה ונסך. נמצא שנלמד שחרית משל ערבית שקרב של בוקר סמוך לה. רבי א׳ להיפך דפי׳ ונסכו רביעית ההין לכבש האחד היינו הראשון של שחר. הרי מבואר דסמוך להקרבת התמיד יביאו הנסכים. ואח״כ כתיב ואת הכבש השני יעשו ג״כ הכי. וא״כ נלמד ערבית משל שחרית. מעתה מבואר הסוגי׳. [אמנם במאי פליגי בדין. מבואר אצלי בס״ד דהיינו פלוגתא דר״י ורבנן בתפלת המנחה אי עד הערב או עד פלג המנחה. אלא שאכ״מ]: