מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 1 · פירוש 3

[ג] ויש לפרש כי זכר בו בריאה לא מחמת חמרו, אלא בבחינת צורתו המשכלת שהמציאה אז לא מדבר, ובעבור שהיה מעשה הנפלאות, כפי הרצון הפשוט האלהי, והם מטבע הבריאה הראשונה להיות בלתי מיוחסים לחומר מיוחד שממנו יתהוו, לכן בדרך השאלה קרובה מאוד להנחה הראשונה, נאמר בפלאים לשון בריאה (שמות לד ט') "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ", "ואם בריאה יברא ד'" (במדבר ט"ז ל') ובעבור שהיתה הבריאה הראשונה, להיותה המצאת דבר מוגשם מלא דבר, ענין זר מאוד על הדעת האנושי לציירו, השאיל הכתוב לכל יצירת דבר זר ויוצא מהמנהג הטבעי לשון בריאה, "ויברא אלהים את התנינים הגדולים" מפני שגדלם מופלא מאוד עד שיש בהם ארכם כמה פרסאות, ולכן ג"כ ייחס בריאתם לאלהים להגיד שלא היה כח במים להמציא דבר זר ונפלא כמותם אלא בכחו יתברך (רדי"א) הקב"ה המציא ראשונה התחלת הדברים כלם במציאות כחני קודם צאתם למעשה פעליי, ושהקב"ה קרא לנתינת המציאות הכחני בריאה, ליציאה לפועל קרא עשיה ויצירה, ושעל זה נאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו', שבתחלה נבראו במציאות כחני, ואח"כ עשאם כשהוציאם לפועל בצורותיהם, וכן ביום ברוא ד' אלהים אדם, בדמות אלהים עשה אותו, ובדברי ישעי' (מ"ג ז') ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, כי תמיד יאמר בריאה על נתינת הכח, ועשייה או יצירה על הוציאו לפועל (הנשיא ר' אברהם בר' חיא בס' מגלת המגלה הביאו הרדי"א):