מחוקקי יהודה קרני אור · בראשית · פרק 1 · פירוש 106

[קו] עיין יהל אור, ולפירוש הרשב"א בפי' האגדות שהובא (בע"י חולין פ', א) בהא דשניהם שוין, דהיינו שנבראה הלבנה בקומתה השלמה, שעת מילואה, כמו שהיא בניגוד החמה, ועיין ביאור הגרד"ל שפי' לגי' הספרים "חיבר" יהיה ביאורו לשון חברים על שהיו שניהם שקולים יחד, ובהגהות המיוחסות להגר"א הגי' "ברא" שני המאורות, ועיין במעשה אפוד באגרות ר' פריפוט דוראן, בשלש תשובות שהשיב לר"מ קרשקש כתב שם וז"ל "ואשר עוד בקשה נפשך התשובה ביאור למאמר רז"ל (חולין ס, ב) "הביאו עלי כפרה", לפי דעת הא"ע נ"ע, דע כי בכיוצא באלה המאמרים לא"ע נ"ע, אי אפשר לשפוט בם באין ספק מהנרצה אצלו, ואשר יאמר בו הוא על צד עשות הציור לדרש, ואולי כיון בו אצל הא"ע מה שיאמר בו, ואולי לא, ודומה לזה אמרו בפ' נח "והדרש ביום שנטעו שתה מיינו ויש לו סוד", וכן אמרו בפ' תולדות יצחק, "ואל ידחוני בקנה של דרש כי יש לו סוד", אלה המאמרים ממנו, ודומה להם הוא בלתי אפשר לשפוט בם משפט מוחלט על דעתו בהם, כי המאמר בהם הוא על דרך הביאור, ונתינות הפנים למפרשים, וזה יאמר בכה, וזה יאמר בכה, ואולי כיון אצלו לא כאחד מהם, כי אין אצלינו הקדמות מבוארות מדברי הח' א"ע ז"ל בספריו, נוכל לעמוד בהם על אמיתת המכוון אצלו, כמו שנמצא אצלינו ברוב סודותיו ורמיזותיו, ובהיות הענין כן, לא תקוה ממני, שיהיה מה שאומר אותו הוא המחויב על כל פנים מסברת הח' ז"ל, וצריך לידע כבודך, כי מה שיראה שתהיה כונת הח' ז"ל בזה הוא מכלל הענינים שהסתרתם מחויבת, והם הם הדברים שנקראו סודות ד', ולא הותר הדבור בהם בביאור אף לחכמים, פן ישובו מטרה לכל סכל מה, ומה שלא לאשר לא הגיעו למעלת החכמה כמוני", ועיין אבודרהם בפי' יוצר לשחרית של שבת, ומה שמביא בשם הח' ז"ל, ועיין עקידה פ' בא שער לז, וברבינו בחיי פ' פנחס על הפסוק "ושעיר עזים אחד לחטאת", ובעבוה"ק לר"מ ן' גבאי חלק סתרי תורה פ"ז, ובס' מעשה ה' פ"ח, ובס' אמונת חכמים פ' ששי, ובס' באר הגולה להג' מהרי"ל מפראג ד"ה "בפ"ק דשבועות":