מחוקקי יהודה קרני אור · שמות · פרק 20 · פירוש 6

[ו] עיין יהל אור, והנה הג' מהר"ל מפראג בספרו תפארת ישראל (דפוס וויניציא שנת שנט) דף לח ע"ג השיג על הח' ז"ל בזה, שפי' כי שמור הוא כמו זכור, כי זכור פירושו שלא ישכח איזה יום מן השבוע לקדשו, וכן שמור את יום השבת שלא ישכח מלקדשו, ואלו דברים כמה שרמז הרמב"ן ז"ל (על הראב"ע) שלא ידע מן השרשים אשר הם לחכמים אשר אמרו כל מקום שנאמר השמר, פן, ואל, אינו אלא לא תעשה, וכך שמור את יום השבת לקדשו, אין ספק שהוא ל"ת, ואלו זכור את יום השבת בוודאי היה עשה וכו' עכ"ל, וע"ז כתב הג' מ' יצחק לאמפרונטי במהדורא בתרא לפחד יצחק (הוציא לאור הרב ר' יוסף ירא מפירארא בס' ברכת אברהם, שנדפס לכבוד הרה"ח ד"ר אברהם ברלינר נ"י במלאת לו שבעים שנה, וגם בקונטרס בפני עצמו, ועתה נדפס בהאשכול כרך חמישי עם הערות מהרה"ח ר' שמואל צבי מרגליות) וצ"ל "ראו נא רבותי עד היכן הגיע כחה של ההשגה לומר על הראב"ע שלא ידע שהשמר, פן, ואל, אינו אלא לא תעשה, דבר שאפילו תינוקת של בית רבן יודעים אותו, הן אמת שמצאנו ראינו להרמב"ן ז"ל שכתב (למטה פ' ח) וז"ל "והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שאינו רגיל בש"ס עכ"ל, אבל אינו ענין אל מאמר ר' יהודא (מהר"ל מפראג) הנ"ל, כאשר יראה המעיין בדבריו, ואגב גררא אודיע אל ידידי הקורא, כי בפי' הרמב"ן על התורה דפוס (נשמט מקום הדפוס) כתוב בו וז"ל, והטעם הזה לא יסבול אותו אלא מי שהוא רגיל בתלמוד, איברא דהרב ר' יצחק דמן עכו, בעל ס' ברכת אברהם כ"י, אשר היה תלמיד הרמב"ן ז"ל, ועשה ביאור לפירושו, הביא לשון הנ"ל כאשר הוא לפנינו, והאריך ביאורו על זה, ולא נגע ולא פגע על הראב"ע אפילו אוח א', ולמען דעת צדקת הראב"ע, וכי יודע ורגיל ובקי היה בתלמוד, אציעה נא מה שמצאתי ראיתי לזכותו עפ"י התלמוד, עיי"ש שמבאר שכן הוא דעת חד מאן דאמר שגם שמור הוא עשה, ומכיון שנמצא א' מרבותינו שסובר כך, ובזה אתי שפיר טפי פשטיה דקרא יותר מלומר ששמור הוא ל"ת, אין מן התימה אם הראב"ע פי' פשט הפסוק כאותו מאן דאמר, כי גם רש"י על התורה פי' פסוקים כדעת מי שאין הלכה כמותו, לפי שפי' יותר מיושב על דברי הפסוק, וכי מפני זה נאמר עליו שלא ידע את השרשים שהם לחכמים", ואחרי האריכות בהביאו ראיותיו ע"ז כתב "את כל זה כתבתי להשיב עפ"י הדרך אשר דרך בה הרב בעל תפארת ישראל, אבל המעיין ביושר דברי הראב"ע יראה בבירור שאין מדבריו שום סתירה לדברי רז"ל כמה שאמרו שמלת שמור הוא ל"ת", עיין יהל אור שפירשתי דעתו: