גור אריה על ויקרא · פרק 1 · פסוק 17

אין צריך למרוט וכו'. והא דאמרינן בתורת כהנים "בכנפיו" להכשיר העור, אינו רוצה לומר שהכנפים אינו הנוצה, אלא הכי פירושו; שהכתוב שהוא אומר "בכנפיו" אתיא להכשיר העור, רוצה לומר מצוה להקטיר העור, שהכתוב משמע מצוה, אבל נוצתה אין מצוה, אלא אין צריך להסיר. ויליף זה מדכתיב "ושסע אותו בכנפיו", משמע שיקטיר כנפיו עמו, ובשביל העור כתב כך, כאילו כתיב שיקטיר כנפיו בשביל העור שהוא צריך להקטיר. דאם לא כן, לא הוי למכתב "בכנפיו", כיון שצריך למרוט הנוצה, אלא שאין צריך למרוט הנוצה, ופשוט הוא זה מאד:

אלא קורעו מגבו. מדכתיב "ושסע אותו בכנפיו", שרוצה לומר בין כנפיו, והיינו מגבו. ומכל מקום ילפינן למעלה שאין צריך למרוט כנפיו, מדכתיב בתוך כנפיו, שמע מינה שהכנפים הם עדיין מחוברים בו. והא דכתב רש"י למעלה "בכנפיו" 'עם כנפיו', אין פירוש "בכנפיו" 'עם כנפיו', אלא מדכתיב "בכנפיו" שמע מינה שעדיין הכנפים מחוברים עמו. ומה שכתב הרא"ם אם פירוש "בכנפיו" דהיינו הנוצה, אם כן מהיכן למדו שישסענו בין שני כנפיו, לא דקדק בדברי רש"י, שהוא מפרש כי הנוצות עם עצמות של הכנפים יקראו 'כנפים', ולמדנו מזה שהנוצה מחובר עמו ואין צריך למרוט, וילפינן נמי שצריך לקורעו בתוך הכנפים. ומה שדרשו בתורת כהנים להכשיר העור, ולא דרשו שישסע בתוך כנפיו, דאם כן קשיא לכתוב 'בגבו', ולמה ליה לקרא למתלי "בכנפיו", ופשוט הוא. ומה שהקשה הרמב"ן דלא מצאנו כנפים על הנוצה, אין זה קשיא, דרז"ל מפרשים כי העצמות עם הנוצות ביחד נקראו בכנפים, וכיון דכתיב "ושסע אותו בכנפיו", אם כן הכנפים כמות שהם בעוף, ואין צריך למרוט אותן: