בנוצתה וכו'. נראה שלפי דעת רש"י שמפרש דעת אונקלוס ודעת אבא יוסי כי "בנוצתה" הוא אוכליה, ולא כמשמעו השיער שלו, מפני ש"נוצתה" משמעותה הדבק לזפק, ואין הנוצה מחובר לזפק עד שיהא שייך לומר "בנוצתה", דהא הנוצה של עוף – בעור הוא, ולפיכך פירש "בנוצתה" באוכלין שהוא בזפק:
וקשה לי לפירוש רש"י שמפרש שכך הוא דעת אונקלוס, אם כן לא יהיה כאן זכר כלל לקורקבן, דהא קרא כתב 'זפקיה עם אוכליה', והוא הזפק עם האוכל, דלא כתיב 'עם אוכלין של בני מעים', ואם כן קשה, מנא ליה לאבא יוסי שיקח הבני מעים עם הזפק, ולא נזכר כלל הבני מעים, רק הזפק עם האוכל. ואם נאמר כיון שהם תלוים ומחוברים בזפק – הוי כאילו הם זפק, ויקח אותו עמהם, אם כן מה זה שאמר (רש"י) 'וזהו מדרשו של אבא יוסי וכו", דאפילו אם יהיה נוצתה כמשמעו – כיון שנוטל הזפק נוטל הקורקבן עמו, ויש לתרץ דהכי פירושו, כיון דכתיב "בנוצתה" דמשמע מאוס, גם הקורקבן בכלל, שהרי שם יותר מאוס, וכיון דבמאוס תליא רחמנא – צריך ליקח הקורקבן:
אבל קשה לי, מנא ליה לרש"י לומר שכך היה כונת אונקלוס, דשמא אונקלוס תרגם 'זפקיה' – דבלשון [אונקלוס] 'זפקיה' הוא המראה עם הנוצה, ובלשון הקודש דנקרא "מראתו" על שם הראיה, אין כאן רמז לנוצה, הוצרך הכתוב לומר "בנוצתה", ולא הוצרך לפרש 'אוכלים', כי "מראתו" על שם הראי נקרא (רש"י כאן), והיינו אוכלים. אבל בלשון התרגום שתרגם 'בזפקיה' הווה אמינא דלא צריך ליקח האוכל, דאין כאן זכר לאכול, לכך הוצרך לומר 'באוכליה':
אי נמי, מה שהכתוב אומר "בנוצתה", רוצה לומר כמו שהמראה הוא בשלימותו, ולפיכך אמר "בנוצתה", והתרגום תרגם 'באוכליה' לומר כוונת הכתוב שאמר "בנוצתה", דאין ענין מגונה בנוצה, דמשום הנוצה לא היה צריך לזרוק, אלא משום אוכליה, ולא אמר הכתוב "בנוצתה" רק שבא לומר שיקח הכל ביחד. וזהו בעצמו דעת אבא יוסי שאמר שנוטל בני מעים עמו, שכיון שהכתוב שאמר "בנוצתה", כלומר שיקח הכל, יקח גם כן בני מעים עמה. והרמב"ן ז"ל פירש בענין אחר, אך זה נראה לי פשוט:
וקשה לי לפירוש רש"י שמפרש שכך הוא דעת אונקלוס, אם כן לא יהיה כאן זכר כלל לקורקבן, דהא קרא כתב 'זפקיה עם אוכליה', והוא הזפק עם האוכל, דלא כתיב 'עם אוכלין של בני מעים', ואם כן קשה, מנא ליה לאבא יוסי שיקח הבני מעים עם הזפק, ולא נזכר כלל הבני מעים, רק הזפק עם האוכל. ואם נאמר כיון שהם תלוים ומחוברים בזפק – הוי כאילו הם זפק, ויקח אותו עמהם, אם כן מה זה שאמר (רש"י) 'וזהו מדרשו של אבא יוסי וכו", דאפילו אם יהיה נוצתה כמשמעו – כיון שנוטל הזפק נוטל הקורקבן עמו, ויש לתרץ דהכי פירושו, כיון דכתיב "בנוצתה" דמשמע מאוס, גם הקורקבן בכלל, שהרי שם יותר מאוס, וכיון דבמאוס תליא רחמנא – צריך ליקח הקורקבן:
אבל קשה לי, מנא ליה לרש"י לומר שכך היה כונת אונקלוס, דשמא אונקלוס תרגם 'זפקיה' – דבלשון [אונקלוס] 'זפקיה' הוא המראה עם הנוצה, ובלשון הקודש דנקרא "מראתו" על שם הראיה, אין כאן רמז לנוצה, הוצרך הכתוב לומר "בנוצתה", ולא הוצרך לפרש 'אוכלים', כי "מראתו" על שם הראי נקרא (רש"י כאן), והיינו אוכלים. אבל בלשון התרגום שתרגם 'בזפקיה' הווה אמינא דלא צריך ליקח האוכל, דאין כאן זכר לאכול, לכך הוצרך לומר 'באוכליה':
אי נמי, מה שהכתוב אומר "בנוצתה", רוצה לומר כמו שהמראה הוא בשלימותו, ולפיכך אמר "בנוצתה", והתרגום תרגם 'באוכליה' לומר כוונת הכתוב שאמר "בנוצתה", דאין ענין מגונה בנוצה, דמשום הנוצה לא היה צריך לזרוק, אלא משום אוכליה, ולא אמר הכתוב "בנוצתה" רק שבא לומר שיקח הכל ביחד. וזהו בעצמו דעת אבא יוסי שאמר שנוטל בני מעים עמו, שכיון שהכתוב שאמר "בנוצתה", כלומר שיקח הכל, יקח גם כן בני מעים עמה. והרמב"ן ז"ל פירש בענין אחר, אך זה נראה לי פשוט: