רעך משמע שאסר בכאן דוקא דבר שגדולו מן הארץ אבל לא חולב ומגבן שאין גדולו מן הארץ שהרי י"ל דכוליה קרא דבדינין לאו להכי הוא דאתא דהא איכא לש ומקטף ובודל בתמרים ובגרוגרות דמפקי מניה. ומה שהקשה שם התלמוד היינו לפי לשון הברייתא דמוקים כל קרא לחולב ולמגבן והכי מתרץ התם על זה. סד"א הואיל וכתו' קמה קמה ג' פעמים לרבי נמי מידי דלאו גדולי קרקע קמ"ל. אבל רש"י פי' שיטתו על פי הספרי. וגם מה שפירש"י שור להוציא את האדם פי' כן על פי הספרי וז"ל שור אי אתה חוסם אבל אתה חוסם אדם עכ"ל. והניח שטת התלמוד דמפיק ליה להאי דרשא מן כנפשך דכתו' גבי כרם דקאמר מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור עד"י ב"א:
קריאה במקור
ריב"א על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c