היו נכונים ליום השלישי. פרש"י הוא יום ד' כלומר היינו שנכנס לסוף ג' ימים מיום רביעי בשבת שהיה משה עומד בו כפ"ח. עו' פי' כאן שהוסיף משה יום אחד מדעתו לא שסתר משה דברי המקום אלא הקב"ה אומר לו ברביעי בשבת וקדשתם היום ומחר והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' והוא הבין מדעתו בשלישי לימים שלמים קאמ' ואין יום רביעי בשבת מן המנין לפי שלא היה שלם שכבר מקצתו עברה ולא תוספת ממש קאמר כ"פ התוס' בפר' ר' עקיבא. וא"ת מאי קאמ' דהוסיף מדעתו דאורייתא הוא דדריש ק"ו כדאי' פר' ר' עקיבא הוסיף יום אחד מאי דרש ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן אמרה תורה והיו נכונים ליום השלישי אני שכל שעה ושעה מדברת עמי ולא קבע לי זמן על אחת כמה וכמה. וק"ו ניתן לידרש. וי"ל דלא הוי ק"ו גמור דשאני סתם משום עשרת הדברות. שיטת תו"ך:
קריאה במקור
ריב"א על התורה · שמות · פרק 19 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c