ריב"א על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 8

והפדה פרש"י דאתי לגרעון כסף הקשה רשב"א הא בהדיא כתוב גרעון גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם ונמכר לישראל ניליף שכיר שכיר ואמה העבריה איתקשה לעבד עברי ולמה לי והפדה ואי לא אשמעינן דאמה העבריה נקנית מדנפדית בכסף הא שמעינן הכי מהקשא דכתיב לאחרת ומה אחרת נקנית בשטר אף זו בשטר וניליף נמי קנין כסף דאין הקש למחצה. ותירץ דאיצטריך והפדה להא דתניא מפדין אותו בעל כרחו של אב משום פגם משפחה. פרש"י אם יש לו כופין אותו ופודה אותה. וי"מ דאתי לגרעון כסף כדפרש"י וכי תימא הא שמעינן מעבד עברי הנמכר לגוי מגז"ש דשכיר שכיר ומהקשא כדפיר' י"ל דאי מהתם הוה אמינא דווקא גרעון כסף ולא שוה כסף תניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ומדלא מהני קנין שוה כסף הכי נמי גרעון קמ"ל והפדה לאשמועינן גרעון דשוה כסף ומהני באמה העבריה אע"ג דלא מהני בעבד עברי. ותירוץ זה אינו דהא בפ"ק דקידושין דרשינן ישיב גאלתו לרבות שוה כסף ככסף ומפרי' ההיא ברייתא בפנים. ואולי י"ל דלמאי דשקיל וטרי בשמעתין דכסף צורי ניחא דדריש והפדה לגרעון כסף ומוכח מינה דאמה העבריה אינה נקנית בפרוטה דקאמר אי אמרת בשלמא דיהיב ליה דינר היינו דמגרעא ואזלה עד פרוטה אלא אי אמרת פרוטה מפרוטה מי מגרעה פי' שתתן לו שוב כלום. ודלמא הא קאמר רחמנ' היכא דיהיב ליה דינר תגרע עד פרוטה היכא דיהיב ליה פרוטה לא תגרע לא ס"ד דומיא דיעוד פי' לא ס"ד שתהא נקנית בדבר שאין בו גרעון מאחר שנכתב בו גרעון כאן דומיא דיעוד מה ייעוד לאו אע"ג דאי בעי מיעד פי' כגון לקרוביו שהיא אסורה עליהם משום ערוה לא הוי זביניה זביני הכא נמי אע"ג דאי בעי מגרעה אי בעי לא מגרעה לא הוי זביניה זביני מ"מ הסוגיא דאין אמה העבריה ניקנית בפרוטה מדכתב גרעון אצל ייעוד. והשתא ניחא פרש"י דהכא מסיק תלמודא כיון דאפיקתיה מפרוטה. פי' אלמא מיני חשיבות בעינן אוקמיה אדינא פי' אע"ג דאיכא גרעון בפחו' מדינר עד פרוטה: