ויניחוהו במשמר. פרש"י ולא הניחו המקושש עמו ששניהם היו בפרק אחד. אין להקשות הרי פרש"י לעי' גבי ויצא בן אשה ישראלית וז"ל מפרשה של מעלה יצא לגלג ואמ' ביום השבת יערכנו וכו' דרך מלך וכו' וקים לן שלחם הפנים לא נעשה עד שנה שנייה כשהוק' המשכן ומקושש חלל שבת שנייה של שנה ראשונה כדפי' לעיל. וא"כ איך היו בפרק אחד שהרי י"ל שמצות לחם נאמרה בשנה ראשונה בפרקו של מקלל אף כי לא נעשתה עד שנה שנייה. עוד פרש"י ויודעים היו שמקושש במיתה שנ' מחלליה מות יומת אבל לא פי' להם באי זו וכו' כבר פי' הענין בפ' שלח:
קריאה במקור
ריב"א על התורה · ויקרא · פרק 24 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לפרוש להם על פי ה'. נראה לי שחייב מיתה מק"ו דמקלל אביו ואמו אלא דאין עונשין מן הדין או שמא לא היה לו די במיתת ב"ד של מעלה כדאמרי' המעביר בנו למולך חייב כל זרעו פטור זהו ממיתת ב"ד שאין לו די בכך שיתחייב עונש גדול מזה בידי שמים דבשביל שהוסיף לחטא לא מסתבר דפטור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Rabotenu Ba'ale ha-Tosafot, Warsaw, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001850806
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 293e6be07bc3061250b50fdec9a63ea368d7239c80bb053be93e8d0817b6380c