שד"ל על בראשית · פרק 49 · פסוק 16

דן ידין: לשון הנופל על הלשון.

ידין: יריב ריבם, כמו שפטני אלהים וריבה ריבה (תהלים נ"ג א'), שפטו יתום ריבו אלמנה (ישעיה א' כ"ג) דנני אלהים (ברא' ל' ו'), ודין עני ואביון (משלי ל"א ט').

עמו: בני שבטו.

כאחד שבטי ישראל: יש מפרשים אחרי אנקלוס, כל שבטי ישראל כאחד ולפי זה היה ראוי לקרוא כְּאֶחָד, וראב"ע פירש כאחד מבני הגבירות, אמנם היכן מצאנו שלא יהיו בני השפחות בכלל שבטי ישראל כבני הגבירות? ולדעתי שבט ענינו קצין ושופט וראש, כמו וקם שבט מישראל (במדבר כ"ד י"ז), הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי את ישראל (ש"ב ז' ז') ראשיכם שבטיכם (דברים כ"ט ט') ואולי עיקר המלה מענין שרביט הממשלה, ויהיה שבט במקום תומך שבט (עמוס א׳:ה׳ ' וח'), או בעל שבט, ויתכן ג"כ לפרשו בלא חסרון שום מלה, כי שבט הוא כנוי לאבות המטות כגון ראובן ושמעון נקראים שבטים, ובניהם נקראים מטה ראובן, מטה שמעון, והנה שבט ענינו רטאש המשפחה, והושאל לשאר ראשים ונשיאים; ומן שבט נגזר אח"כ שרש שפט, והנה מליצת כאחד שבטי ישראל היא גם היא לשון הנופל על הלשון דן ידין, כי שבט כולל ענין שופט ודיין, ואח"כ הושאל לפעמים שם שבט להוראת מטה ומשפחה, כגון עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל (שופטים כ' י'), והנה אמר דן יושיע את בני שבטו כאחד מראשי ישראל ושופטיו ומושיעיו, ויש מפרשים זה על שמשון, ורשב"ם פירש על שהיה שבט דן מאסף לכל המחנות שהיה הולך בסוף הדגלים והיה צריך להלחם במי שיבא לזנב הנחשלים, , והנכון בזה להיות דן יושב על הגבול לצד צפון (מדן עד באר שבע) אשר משם תפתח תמיד הרעה לישראל מפני חיל ארם ובבל, והנה אמר שיושיע את בני שבטו כאחד ממושיעי ישראל, ושיהיה כנחש עלי דרך נגד האויב (תלמידי החכם יח"ף זצ"ל).