שד"ל על בראשית · פרק 44 · פסוק 18

ויגש אליו יהודה: אחר שאמר להם דרך חבה ואתם עלו לשלום אל אביכם הרהיב בנפשו עוז לבקש ממנו דבר לפניו משורת הדין מצר החמלה והחנינה, ור' יהודה המכונה מיסיר ליאון בספרו נפת צופים האריך לבאר יקר תפארת המאמר הזה כלו.

ידבר נא עבדך דבר וגו': הרשני לדבר לפניו עוד דבר אחד, אעפ"י שמן הדין לא היה לי להעיז פני לדבר לפניך ולהתנגד למוצא שפתך כי כמוך כפרעה ומעלתך וממשלתך כמעלתו וממשלתו (אח"ם), ואמנם עיקר כוונת יהודה באמרו אשר הוא בא לדבר באזני יוסף הוא מה שפירש בסוף דבריו ועתה ישב נא עבדך תחת הנער וגו' כי למעלה אמר לו הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, וזה לא רצה יוסף לקבל כי היה זה מעשה עול שיעניש מי שלא חטא; ועכשו יהודה מבקש ממנו שיתרצה בחליפין, וישלח את בנימין לאביו ויקח יהודה במקומו, וזה מפני הוא היה ערב בשבילו, וכמו שבזמן שאין הלוה יכול לפרוע חובו נפרעים מן הערב, כך עכשו שבנימין לא יוכל להשאר שם בלתי שימות אביו, יתרצה לקחת יהודה במקומו. והכורם מפרש ידבר נא וכו' אעפ"י שאתה חשוב כפרעה. ורשב"ם ורמב"ן ורלב"ג וראז' פירשו כי ירא אנכי לדבר לפניך כי אתה כפרעה, ורע"ס פירש כי מה שאטיח דברים נגדך איננו למיעוט חשיבותך בעיני, כי אמנם אתה בעיני כמלך. ונ"ל שאם באנו לדרך זדו יותר היה ראוי לומר בהפך שאע"פ שאני נגש לדבר עמך לא אזלזל בכבודך ולא אמר דבר שיהיה רע בעיניך, כי באמת חשוב אתה בעיני כמלך, וכן דעת קלער', אלא שלפי זה היל"ל כי כמוך כפרעה בעיני.