מלבי"ם על שמות · פרק 23 · פסוק 14

שלש רגלים. נ"ל שדרושי המכלתא שייכים לפסוק שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ומכאן לא דריש רק מ"ש רגלים להוציא התגרים, ר"ל מ"ש לשון רגלים מפני שהיה דרכם לעלות לרגל ברגליו כמו שדרשו בחגיגה (דף ג') על מה יפו פעמיך בנעלים, וכן מ"ש בבלעם כי הכיתני זה שלש רגלים, ר"ל בעת ששנתה מהלך רגליה. והנה אמר שלש רגלים תחוג ואח"כ אמר שלש פעמים בשנה יראה, ובסוף פ' ראה אמר שלש פעמים בשנה יראה בחג המצות וכו', כי ממ"ש כאן הייתי אומר שיכול. לעלות לרגל בכל עת שירצה לכן אמר בחג המצות וכו' ומשם הייתי מפרש ששלש פעמים יראה בכל חג, ולכן לא די מה שנאמר כאן שלש רגלים תחוג לי בשנה שעדיין נפרש שהעלית ברגל הוא רק ג' פעמים בשנה, אבל בכל רגל חייב לתתראות בעזרה ג"פ, לכן אמר שמת שלש פעמים בשנת יראה, שגם הראיה הוא רק ג"פ בשנה, וצ"ל ת"ל שלש פעמים בשנה יראה, וממ"ש יראה מוציא הסומין, ובגמרא חגיגה (דף ב' ודך ד' ובכ"מ) יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות, ר"ל שכתוב כמה פעמים יראה יראה פה ובפ' תשא ובפ' ראה לדרוש שתהיה הראיה גם מצד הבא לראות, וצ"ל זכורך להוציא הנשים זכורך להוציא שו"א, נראה שדריש ממה דכתיב שני פעמים זכורך להורות שבא בדיוק וממעט טו"א, והוא עפ"י מה שבארתי בפי' הספרא (ויקרא סי' כב) דמחד זכר לא ממעט טו"א ובגמרא חגיגה (דף ד') משמע שמן הכ"ף זכורך ממעט להו, ומ"ש כל זכורך וכו' צ"ל כל זכורך לרבות את הקטנים כמ"ש בגמרא, וכמו שמסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא, והוא עפ"י הכלל שנתתי בזה באילת השחר (כלל רל"ו), ויתר המאמר באזניהם להוציא חרשים עיין בגמרא.