הא אחר שהכהו וכו'. אבל מזה דכתיב (ר' פסוק כ) "כי יכה את עבדו", ולא עבד אחר, אין ללמוד, דהווה אמינא דדרך הכתוב לדבר בהווה, ודרך להכות עבדו ולא עבד איש אחר. ועוד, דהווה אמינא כיון שגופו קנוי לו אפילו אם המיתו אינו נדון עליו, ולפיכך צריך לכתוב "עבדו" דאפילו הכי חייב, אבל לא בא למעט עבד איש אחר שלא נדון ביום או יומים, ולפיכך צריך "כי כספו הוא" הא אחר שהכהו חייב מיתה, ואינו נדון ביום או יומים:
קריאה במקור
גור אריה על שמות · פרק 21 · פסוק 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Gur Aryeh, Machon Yerushalyim, 1989-1995
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001106286/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 15947fa70d8b964fd0b974ceaa1fae204e808518782a18c0b04d542852871371