והרי היה בכלל מכה איש. דאין לומר ד"רעהו" דכתיב למעלה (פסוק יד) היה ממעט אותו, כמו שהוא ממעט גוי, דהא העבד גם כן "רעהו" הוא, דהוא גם כן חייב במצות, 'אלא בא הכתוב והוציאו מן הכלל וכו". והקשה הרא"ם דלמה לא נאמר דעבד היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו, שיהיה הכל נידון ביום או יומים, ותירץ הרא"ם דלא הוי זה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמוד, דהכא הכלל הוא במיתה, והפרט שיצא הוא בפטור, שאם יום או יומים יעמוד פטור, ולא נקרא אלא דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, דלא גמר כלליה מיניה. וקושיא זאת לא ידעתי לפרשה, דהא כתיב "כי כספו הוא", ולמדנו מזה (רש"י סוף פסוק כא) הא אחר שהכה אותו אינו נידון ביום או יומים, ואם כן איך שייך לומר דעל הכלל יצא ללמוד, דאם כן "כי כספו" למה לי:
והקשה הרא"ם דכיון דעבד יצא מן הכלל ללמד בדבר החדש, אם כן הדין הוא דלא גמרינן הוא מכלליה ולא גמרינן כלליה מיניה (רש"י זבחים מט ע"ב),ואיך ילפינן (סנהדרין נב ע"ב) דכל רציחה הוא בסייף מדכתיב "נקם ינקום", וכתיב במקום אחר (ויקרא כו, כה) "חרב נוקמת נקם ברית", והלא לא גמרינן כלליה מיניה כיון דיצא מן הכלל, ואין זה קשיא, דיליף ליה דלא גרע בר חורין מעבד, וכיון דעבד בסייף, כל שכן בר חורין. והא ליכא למימר דבר חורין נדון ביותר חמור, זה אינו, כיון דכתיב סתם מיתה ברוצח, אם כן היה דינו בחנק שהוא קל, ויליף מעבד דדינו בסייף שהוא יותר חמור, אבל חמור יותר (מחנק) [מסייף] אי אפשר. ולרבי שמעון דסבירא ליה דחנק חמור מסייף (סנהדרין נ.), יליף ליה בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נב ע"ב) דרוצח דינו בסייף ממקום אחר. ובקל וחומר יליף שפיר, אפילו אם היה יוצא מן הכלל לדון בדבר החדש, יליף בקל וחומר מיניה דאין מיתת הרוצח בחנק. אבל אי קשיא הא קשיא, הא אין עונשין מן הדין (סנהדרין עד. ,(ואיך נילף בר חורין מעבד מקל וחומר דמיתתו בסייף, ונראה דכהאי גוונא דכתב מיתה סתמא בקרא551, ולא ידעינן איזה מיתה, שפיר ילפינן בקל וחומר, דלא הוי רק גלוי מילתא בעלמא לגלות על הא דכתיב מיתה סתמא גבי רוצח, ולא ידעינן איזה מיתה, ילפינן בקל וחומר דהוי סייף, ולא קשיא מידי:
והקשה הרא"ם דכיון דעבד יצא מן הכלל ללמד בדבר החדש, אם כן הדין הוא דלא גמרינן הוא מכלליה ולא גמרינן כלליה מיניה (רש"י זבחים מט ע"ב),ואיך ילפינן (סנהדרין נב ע"ב) דכל רציחה הוא בסייף מדכתיב "נקם ינקום", וכתיב במקום אחר (ויקרא כו, כה) "חרב נוקמת נקם ברית", והלא לא גמרינן כלליה מיניה כיון דיצא מן הכלל, ואין זה קשיא, דיליף ליה דלא גרע בר חורין מעבד, וכיון דעבד בסייף, כל שכן בר חורין. והא ליכא למימר דבר חורין נדון ביותר חמור, זה אינו, כיון דכתיב סתם מיתה ברוצח, אם כן היה דינו בחנק שהוא קל, ויליף מעבד דדינו בסייף שהוא יותר חמור, אבל חמור יותר (מחנק) [מסייף] אי אפשר. ולרבי שמעון דסבירא ליה דחנק חמור מסייף (סנהדרין נ.), יליף ליה בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נב ע"ב) דרוצח דינו בסייף ממקום אחר. ובקל וחומר יליף שפיר, אפילו אם היה יוצא מן הכלל לדון בדבר החדש, יליף בקל וחומר מיניה דאין מיתת הרוצח בחנק. אבל אי קשיא הא קשיא, הא אין עונשין מן הדין (סנהדרין עד. ,(ואיך נילף בר חורין מעבד מקל וחומר דמיתתו בסייף, ונראה דכהאי גוונא דכתב מיתה סתמא בקרא551, ולא ידעינן איזה מיתה, שפיר ילפינן בקל וחומר, דלא הוי רק גלוי מילתא בעלמא לגלות על הא דכתיב מיתה סתמא גבי רוצח, ולא ידעינן איזה מיתה, ילפינן בקל וחומר דהוי סייף, ולא קשיא מידי: