נחלת יעקב · דברים · פרק 32 · פסוק 1

האזינו השמים ואדברה ותשמע וגו' פירש"י שתהיו עריבים בדבר והוא תמוה שהקב"ה הוא העד הוא הבע"ד. לכן נראה כוונתו כי בעל חובת הלבבות כתב שמדרגת הטבע מהתורה כמדרגת העבד מאדוניו וזהו שאמר כאן בשם ה' האזינו השמים ואדברה כלומר שהכריח השמים והכוכבים שיתנהגו עפ"י התורה והמצוה והטביע כך בטבעם שיתנהגו עפ"י מעשה בני אדםומה שאמר האזינו השמים ותשמע הארץ וישעי' אמר בהיפוך נראה כי למי שאין רוצה לשמוע צריכין להזכירו להטות אוזן שלא יחשוב מחשבה אחרת רק להטות האוזן אמנם למי שמצד עצמו רוצה אין צריכין להזהירו הרבה כיון שמעצמו רוצה לשמוע. וידוע שהשמים והמלאכים קטרגו על בריאת האדם לזה כשבא לדבר טוב על האדם אמר להשמיט לשון האזנה כלומר הטו אוזן אף שאין אתם מתאוין לזה מוכרחים אתם להטות אוזן לדברי כלומר לדברי תורה שאדבר והיינו לישראל שידברו בדברי תורה והמצוה מוכרחים אתם להטות אוזן שתתנהגו לפי התורה והמצוה והארץ ממילא תשמע אבל ישעי' שבא לומר פורעניות ועונשין על ישראל אמר בהיפוך שמעו שמים כלומר שממילא ישמעו כי לעולם המה מקטרגים על ישראל ואמרו אשר תנה הודך על השמים ולארץ אמר בלשון האזנה כלומר הטו אוזן על כרחך ולזה אמר יערוף כמטר לקחי כי אמרו בש"ס (ב"מ פ"ח) שבימי רבי לא הי' מיטרא וכד עקר פוגלא ממישרא הוי קיימי בירא מלא מיא וזהו שאמר יערוף כמטר לקחי:

האזינו וגו'. פרש"י העיד בהם שמים וארץ שאם יזכו יבואו עדים ויתנו שכרן הגפן יתן פרי' והארץ יבולה והענין הוא מוקשה מאוד דהאיך יתכן עדות כלפי הקב"ה. ונקדים לזה מאמרם ז"ל בפ"ק דע"ז אלא כך אמרו אומות העולם לפני הקב"ה ישראל שקיבלו היכן קיימוה. אמר הקב"ה אני מעיד בם שקיימו את התורה אמרו לפניו רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב בני בכרי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בישראל שקיבלו את התורה כולה וקיימוה. אמרו לפניו רבש"ע אף שמים וארץ נוגעין בעדותן דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אמר להם יבואו מכם ויעידו בישראל שקיימו כל התורה כולה, יבא נמרד ויעיד באברהם שלא עבד ע"ז ובא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד בעריות יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניא מישאל ועזרי' שלא פלחו לצלם. יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל התפלה. יבא בלדד השוחי ואליפז התימני וצופר הנעמתי ויעידו בישראל שקיימו כל התורה כולה שנאמר יתנו עידהן ויצדקו עכ"ל הגמ', והדברים הללו צריכין ביאור היטב. א' היאך שייך לומר שהקב"ה שהוא העד הוא הדיין לפלפל עצמו עם האומות וכי יתראה להם בנבואה או בחלום ידבר בהם. ב' תמוה היאך שייך לומר שיפסלו הקב"ה לעדות. ג' וכי יקומו נמרוד ולבן והאחרים תחיית המתים שיבואו להעיד בהם. ד' וכי או"ה אומרים שאברהם ויעקב והאחרים הנחשבים במאמר הזה לא קיבלו התורה הא הם אומרים שישראל באותו הדור לא קיימו. ה' קושיות מהרש"א אמאי לא חשיב בלעם שהי' ג"כ נביא. ו' פלא בעיני וכי בלדד וחביריו היו כל אחד אצל כל אחד מישראל לומר שיעידו עליהם הא הם א"י כ"א בנבואה. ונבואה הוא מאת הקב"ה ופסלוהו לעדות. ובביאור הדברים נראה מקודם נקדים מ"ש זה כמה פעמים דכל היכי דהש"ס רצה ליישב שלא וקשה על משפטי השי"ת מיישב אותו דרך פלפול כאלו מפלפל עמהם ולכאורה תמוה גדולה על משפטי השי"ת לעתיד לבא. דכתיב בקרא העיר המוצאת אלף תשאר מאה והיוצאת מאה תשאר עשרה. וזה יהי' בזוזי ובזוזי בזוזי כמבואר בכתובות ולמה במצרים כשרצה להמית הרשעים שבדור היה חושך בכדי שלא יראו המצרים במפלתן של רשעים ולע"ל יהי' להיפך שכל האומות יראו במפלתן של רשעים. וליישב זה נראה דהנה הקב"ה יש בו מדת צדיק שהוא מוצדק מכל בריותיו שאפילו רשעים שבגיהנם מצדיקין עליהן את הדין ולכך לע"ל כשירצה להגביה קרן ישראל במעלה שאין למעלה הימנו. וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כדכתיב כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה וכיון שהאומות יודעין שיש הרבה רשעי ישראל לא יצדיקו עליהם את הדין ולכן מוכרת הוא לכלות כל רשעי ישראל בפרהסיא ולא ישארו רק צדיקים עד שבעצמם יכירו שראוין ישראל להנשא במעלה הגדולה כזו. ויצדיקו עליהן את הדין כמו הרשעים שבגיהנם ואמרו יפה זכית יפה חייבת כמבואר בשיר השירים בקרא דמה דודך מדוד שככה השבעתנו פרש"י שם שכך שואלין האומות לישראל מה אלהיכםשכך אתם נצלבין עליו ולזה כשבא לגאלם ולנשאם יעידו האומות שכך ראוי להם שהרי הן נהרגין ונצלבין עליו כמו חנניא מישאל ועזרי' – ולפ"ז א"ש כל הסוגיא בס"ד שמקודם אמר הקב"ה אני מעיד בהם. הכוונה לתרץ מה שלא עשה זה לכלות הרשעים בצינעא. וע"ז אמר בלשון מליצה אני מעיד בהם כלומר שאם נעשה בצינעא לכלות הרשעים ולהשאיר הצדיקים שהקב"ה יעיד עליהם וע"ז אמר שלא יהי' צדוק הדין שהאומות לא יצדיקו הדין עליהם כי הם ידעו שהי' ביניהם הרבה רשעים ולא ידעו אם יכלה אם לאו. וחזר ואמר יבואו שמים וארץ ויעידו פי' כשהישראל בשלוותן ויושבין על ארצותן היו פירותיהן משונה מדרך הטבע כי שפעת השמים והמזלות היו גדולים מאוד כמו שמצינו שאשכול אחד הי' משקלו ק"ל אבנים משא"כ כשארץ ישראל ביד האומות נתמעטו לאין ערך ובוודאי כשיחזור ישראל בעת הגאולה ודאי שיהי' פירותיהם כבראשונה וממילא ניכר מזה צדקת ישראל וע"ז אמר שמים וארץ נוגעין בעדותן כלומר אין בזה צדוק הדין כי יאמרו האומות ששפע שמים וארץ תלוי בתורה והאומות אומרים תנה לנו מראש ונעשנה וא"כ אין בזה צדוק הדין לזה אמר יבואו מהן ויעידו. פי' לכך צריך דבר מפורסם שיראו צדקות הנשארים לעין כל כי יסבלו יסורין קשים ומרים ולא יסוגו אחור מאמונתם וכמו שאמר מה דודך מדוד וכו', ויעידו בעצמם כמו שהעיד נמרוד על אברהם ונבוכדנצר על חנניא מישאל ועזרי' ובזה יהי' צדוק הדין גדול וממילא יזכו ג"כ למתנות רבות כמו שאמרו שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין. משא"כ במצרים לא היה צריך צדוק הדין כי לא נענשו המצרים רק בדבר אשר זדו עליהם. ומה שאמר יבא בלדד השוחי וכו' פי' כי הם יעידו על איוב כי איוב שהי' מחסידי אומות העולם וכשבאו עליו יסורין התריס כלפי מעלה וביקש להפוך קערה על פיה משא"כ ישראל נהרגין ונשלכין ונצלבין ונשרפין על קדושת שמו יתברך ועומדים באמונתם. ובזה יראו ההפרש שיש בין צדיקי ישראל לצדיקי אומות העולם ויהי' צדוק הדין גדול ועפ"ז נתבאר כי ענין עדות שמים וארץ הוא להצדיק הדין על הצדיקים והרשעים כי אל אמונה ואין עול ומשלם לאיש כפעלו וכאורח איש ימציאהו: