נחלת יעקב · בראשית · פרק 15 · פסוק 8

במה אדע כי אירשנה בש"ם וברכות ז' ע"ב) אמרינן מיום שברא הב"ה את העולם. לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ה' אלהים במה אדע. אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנאמר וכו' והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני למען אברהם שקראו אדון. והקשו בתוס' שם אמאי לא מייתי הש"ס קרא דפ' ט"ו ה' אלהים מה תתן לי. שהוא כתוב קודם. ועיי' ברשב"א בעין יעקב מה שהקשה עוד בזה. ונראה לענ"ד דהנה מלבד מה שמורה שם אדני על האדנות. מורה ג"כ על הדין שניתן לרשע ברשעתו. ואותו הדין שנותן הב"ה בעצמו לרפואה יחשב וחייב לברך כמו על הטובה ולפעמים עושה דין יסורין בשביל מתנות טובות שרוצה ליתן והמה רחמים גדולים ולזה ההיכל של שם הויה הוא אדני ואנן שאין לנו רשות לקרוא השם ככתבו. קורין אותו בשם אדני. ודבר זה שיהיה קורין לשם הויה שהוא רחמים בשם אדני שהשריש שהיסורין לפעמים הן טובה לא למדנו אלא מאברהם שבשעת הבטחת ירושת ארץ ישראל שהוא רחמים גמורים אמר במה אדע כי אירשנה ועיי' בפירושי להגדה דאדע מלשון יסורין כדכתיב ויודע בהם אנשי סוכות והיינו שהיה יודע שמתנה טובה כזו דהיינו ירושת ארץ ישראל אי אפשר בלא יסורין כמאמרם שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן על ידי יסורין. וחשיב ארץ ישראל ולזה כיון בשעת ירושת ארץ ישראל שהיה נראה ודאי כזקן מלא רחמים ביקש במה אייסר. והשיב לו הקב"ה שיעבוד מלכיות. הרי שנתן היכל למדת הרחמים שם אדני וביקש בשם זה יסורין. וזה שאמר אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, כלומר שפיר' הכתוב הוא והאר פניך על מקדשך השמם כלומר שהמקדש נעשה שמם למען שהוא אדני שברחמיו עשה דין במקדש ושממו שברחמיו שפך חמתו על העצים ועל האבנים. ולמען אדני מוסב על מקדשך השמם, ומחמת שנתן שבח והודיה על היסורין לשם אדני. והא דקאמר למען אברהם היא מליצה מחמת שאברהם היה ראשון יר זה: