נחלת יעקב · בראשית · פרק 15 · פסוק 3

הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי וגו' והיא תמוה מאוד דהא כבר הבטיח לו הב"ה שנאמר בפר' ראשונה והי' זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות וגם הקרא והאמין בה) ויחשבה לו לצדקה תמוה דאין זה חשוב זכות מה שהאמין הבטחת השי"ת כי הכל יודעין שלא יפול דבר ארצה מדבר ה'. גם מה שאמרו במדרש עד דסנדלך ברגליך דרוך כובא הוא תמוה ולזה נראה דהנה רש"י בפ' שמות כתב וז"ל מנאן בחייהן מנאן במיתתן להודיעך חבתן שמוציאן במספר כמנין כוכבים ע"ש הרי שעינינו רואות שהדבר החביב נמשל לכוכבים ולזה בתחלה כשאמר הב"ה ואעשך לגוי גדול עדיין לא היה יודע שיהי' לו זרע כשר זרע ישראל שיהי' קדושים כמלאכי אלהים ויהיו חביבים כככבים להוציאן ולספרן במספר ובמנין והיינו שיהיו מושגחין בפרטיות שכ"א יהי' כככב כי לשון זה נאמר ג"כ בסוף הסדרה י"ב נשיאים יולד בישמעאל ונתתיו לגוי גדול וכן במה שאמר לו וכל זרעך כעפר הארץ לא נתקררה דעתו על הבטחתו שיהי' לו זרע אף שאין כשרים וידוע הוא שהזרע שאינו כשר אינו נחשב לזרע כלל אצל אברהם ואברהם לא נקרא להם לאב כדכתיב ביצחק יקרא לך זרע וגם אין אבות לגוי ולכך לישמעאל ולעשו לא נקרא להם אברהם לאב וממילא לא יקראו לו זרע ולזה כשלא הובטח עדיין על זרע כשר רק שיהי' זרעו כעפר הארץ בריבוי כדרך להבטיח ברובי זרע ישמעאל יפה אמר הן לי לא נתת זרע הכוונה שעדיין לא הבטחת לי שיהי' זרע קדוש רק שהבטיח לי בריבוי זרע ולא הבטיח לו שיהי' לו זרע מיוחד שיהיו נקראים זרע אברהם ואני אקרא להם לאב והם יורשי מדתו דהיינו מדת החסד שלמעלה ע"ז אמר בן ביתי יורש אותי דהיינו אליעזר שלמדו תורה ויראת ה' והוא יורש אותי דהיינו מדתי והוא יהי' המפרנס את ביתי אחר מותי והיינו שיהי' הוא עומד במקומי להדריך ולהרגיל את ביתי בתורת ה' ויראתו ולזה א"ל הקב"ה לא יירשך זה שזה לא יירש מדתך שלמעלה כמ"ש במדרש שרק אליעזר שהי' טוב ולא זרעו ולזה הוציאו הקב"ה מכללו של עולם ואמר הבט נא השמימה והבטה הוא מלמעלה למטה והיינו שהגדיל עמו חסדו יותר מבקשתו שהוא לא התאוה רק כככבים ולכך אמר לו ספור את הככבים פירוש שמקודם היה הקב"ה מספר את הככבים כמ"ש הכתוב המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא והכוונה שמוסר לכאו"א התמנותו וחוקו שלא ישנו את תפקידם ובמראה זה אמר לו הקב"ה שאברהם יהי' מהיום והלאה סופר את הככבים דהיינו שהמזלות לא ילכו רק כפי שינהיגו אותם ישראל כמבואר בחובת הלבבות שהתנהגות הטבע מהתורה כהתנהגות העבד מאדונו והיינו עפ"י ישראל מחזיקי התורה שהם הממנין להם התמנותן וילכו עפ"י התנהגותן וזהו שאמר אם תוכל לספור הככבים ויש אם בתורה שהוא כמו חיוב כמו שפרש"י בקרא דאם כסף תלוה את עמי וכן הוא בזה דהיינו שאמר לו שיעשה מעשה לספור הככבים וגם יוכל לספור אותם ולמנות איש על עבודתו והתמנותו ואח"כ אמר כה יהיה זרעך והיינו שגם זרעו יהיו קדושי עליון ולמעלה מן הככבים וכלם יתנהגו עפ"י ישראל ועפ"י ציווי ישראל יתנהגו ולא ישבו את תפקידם של ישראל כמ"ש בח"ה כי מדרגת עולם כמדרגת העבד מאדונו וזהו ג"כ אומרו והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה ופרש"י דלא שאל לו אות על זה והוא תמוה דמה ענין אות לה' וכי הקב"ה אינו נאמן בדבריו וההיא אמר ולא יעשה וגם אין שייכות לשאול אות מהקב"ה אם יהיה יכול לעשות מה שהבטיח רק הכוונה הוא על דרך שכתב הרמב"ן בפ' זו כי כל מה שאמר לנביא אפשר שישתנה ע"י מעשה בני אדם כענין שאמר (ירמי' י"ח) רגע אדבר על גוי וממלכה לבנות ולנטוע וגו' אבל כשיעשה הנביא פועל דמיון יתקיים בהכרח ולזה אמר לירמיה השלך אבן פרתה ואמר ככה תשקע מלך בבל. וכן חץ תשועה לאדם וזהו ג"כ הכוונה בשאלת אות מהקב"ה, דהיינו שיעשה דבר שיתקיים שלא ישתנה אפי' אם ח"ו יריעו מעשיהם וזהו ענין שאלת אות ששאל אברהם בירושת ארץ היינו שרצה שיעשה ע"י פועל דמיון בכדי שיתקיים ירושת ארץ בבל ישתנה וגם אחר כליון העולם יהיו ישראל קיימין לעולם ולעולמי עולמים ולזה עשה אות בלקיחת עגל משולשת ויבתר אותו ואת הצפור לא בתר וכמ"ש רש"י שהאומות יהיו לעתיד כלים והולכים וישראל קיימין לעולם ולזה לא נעשה לאות בשמים ע"י הפכות הטבע בעמידת השמש והירח כי אין צריך אות כזה מהקב"ה בענין אמונת השכר כי הוא ידוע כי הוא כל יכול רק שהיה צריך לעשות פועל דמיון שיתקיים בהכרח בבל ישונה, משא"כ מה שמבטיח על זרע כשר וקדוש לא שאל לו אות כי לא רצה אברהם שיהי' בזרעו הבטחה שיהיו כמוכרחין בכשרות ויתחלשו קצת חפשיות הברירה מזרעו והאמין וסמך על דבריו לבד ולא שאל לו אות ע"ז. ולזה חשבה לו השי"ת לצדקה ותרגם המתרגם וחשבה לו לזכות פי' כי נחשב זכות גדול לאברהם שהתאוה שיהיו זרעו קדושים עפ"י חפשיות בחירתם ולא בהכרח כי אברהם התאוה שיהי' קדושה לזרעו ביתר שאת ויתר עז:במה אדע וגו' התמי' גדולה שאברהם הוא ראש לכל המאמינים וישאל כזאת. וכבר פרשתי דרך אחר בפירושי לסדר הגדה. ועוד נראה לי לפרש כי רש"י פי' כי לשון ידיעה נאמר על ענין ריבוי וחשיבות כזה לידי ירושת ארץ לעולם ולעולמי עולמים. ולזה השיב לו הקב"ה בזכות הקרבנות כמ"ש רש"י בקרא בקר ועגל משולש ע"ש. ועוד נראה לי לפרש הא דא במה אדע שיתקיים הדבר בבל ישונה כי כל זמן שלא נעשה פועל דמיון אפשר שיתבטל הדבר עפ"י מעשה בני אדם כמ"ש הרמב"ן בפ' לך ע"ש ולזה עשה לו פועל דמיון וא"ל קחה לי עגלה וגו':