נחלת יעקב · דברים · פרק 9 · פסוק 14

ואעשה אותך לגוי גדול. בפ"ק דברכות אמרינן אמר ר' יוחנן בשם ר"י כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו. מנלן ממשה רבינו שנאמר הרף וכו' ואעשה אותך לגוי וכו' אע"ג דבעי משה רחמים עלה דמלתא ובטל הדבר אפ"ה אוקמי' בזרעי' שנאמר בני משה גרשום ואליעזר וכו' ובני רחבי' רבו למעלה ותני רב יוסף למעלה מששים ריבוא והקשו כל המפרשים דהא מקרא מפורש הוא (ירמי' י"ח) שנאמר רגע אדבר על, גוי וממלכה לנתוץ וכו' ורגע אדבר לבנות ולנטוע ונחמתי וכו' וגם מקשין קראי אהדדי מירמי' (כ"ח ט') ולפענ"ד שהוא על פי פשוטו שחילוק גדול יש בין משפטי השם ובין הבטחת השם שבוודאי משפט השם יוכל להשתנות מרגע לרגע דמשפט השם אינו אלא באשר הוא שם. ומקרא מלא גבי ישמעאל כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם ד"מ כשאדם חוטא חורץ עליו משפט למיתה ולמחר כששב דהבחירה הוא חפשית נהפך המשפט לחיים וככה יוכל המשפט להתהפך אפילו אלף פעמים כי לפי מעשיו נהפך עליו המשפט מאת ה' ואינו משגיח כלל על המעשים שיעשה אח"כ משא"כ כשהקב"ה מבטיח על זמן שלאחריו שלא ע"פ משפט המעשים כמו שהבטיח לנו ע"י נביאים על ביאת הגואל ובעת ההבטחה לא היינו ראויין כי בתכלית הגרעון היינו כי אדרבא לחורבן הבית היינו ראויין וכאשר הבטיח שיבא לנו הגואל אחר זמן רב זה בוודאי לא ישתנה דממ"נ אם הבטחתו הוא לאשר שיודע שבאחרית הימים נחזור למוטב ידיעתו בוודאי לא ישתנה ואם הבטיח שאף אם ח"ו לא נחזור למוטב יגאלנו ג"כ הבטחתו לא ישתנה וכן כשהבטיחלמרע"ה שיעשהו לגוי גדול לא בשביל משפט המעשים הבטיחו לכך לא יתקלקל משא"כ כשחורץ משפט עפ"י המעשים שאז יוכל להשתנות ומאמר ירמי' לחנניא הי' גם כן עז"ה כי מאתר שעפ"י המעשים ראוין הם למשפט החורבן כי עובדי ע"ז היו רק שעתה מבטיחם שלא עפ"י משפט המעשים כי הישראל לא הטיבו מעשיהם בעת ההוא שיושב להם הכלים שגלו אלא בוודאי שהבטחה בעלמא אתה מבטיחם ואז מחויב שיקוים דברו ובזה נ"ל לפרש מאמר שבסוף מכות שאמר ר"ע כל זמן שלא נתקיים נבואתו של אורי' הייתי מתיירא שלא יקויים נבואת זכרי' אשר הוא תמוה מאוד ובדרך תה א"ש מאוד בעזה"י שמקודם הייתי יכול לומר שנבואת אורי' הי' עפ"י משפט המעשים כאשר אמר. לכן בגללכם ובנבואת זכרי' היה חזרה מנבואת אורי' שהטיבו מעשיהם באותו עת שאורי' לא אמר רק על משפט המעשים ובשעה שניבא זכרי' הטיבו מעשיהם וחזר מנבואת אורי' וא"כ אפשר שהרשיעו שוב אחר נבואת זכרי' וחזר בו וכמו שאמר (ירמי' י"ח) רגע אדבר ורגע אדבר אבל כשראה שנבואת אורי' עדיין קיימת אפי' אחר נבואת זכרי' והוא ממש כמו שניבא ולא נתבטלה בשום פעם ע"כ לא עשו תשובה ולא נתקנו מעונות הראשונים דאין סברא לומר שעשו תשובה ונתכפרו בשעה שניבא זכרי' ואח"כ חזרו והרשיעו ונחייבו ממש באותן עונשים שנתחייבו בשעת נביאות אורי' דהא משפטי השי"ת הה מדה כנגד מדה ממש דזה אין סברא כלל וע"כ צ"ל דנבואת זכרי' לא הי' עפ"י משפט המעשים רק הבטחה שלאחר זמן יהי' כך וההבטחה לא ישתנה כמ"ש לעיל ובוודאי יטיבו מעשיהם ויזכו לנבואת זכרי' ואף שהבחירה חפשית מ"מ הבטחה גופי' מוליד שפע טוב עד שמעורר לבבם להיטב מעשיהם ואם לא עכשיו יתקיים באיזה זמן אח"כ וזהו כוונת ישעי' כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישיב וכו' ותיבת ישיב הוא מלשון השקט והנחה כמו בשובה ונחת תושען (ועיי' בקונקרדאנציע בשרש שב) כלומר כמו שהגשם נותן כח והכנה בארץ ליתן זרע להזורע כמו כן נותן דיבור של הקב"ה שפע בעולם לעורר לבבם ולהכינם לכל טוב. ולפ"ז יתיישב נמי הסתירה מירמי' כ"ח לירמי' י"ח די"ל דהטוב שבא על ידי הבטחה שלא עפ"י משפט המעשים ודאי שאינו נשתנה משא"כ לרע וודאי שאין שייך ברע לשון הבטחה ובוודאי הי' הדיבור עפ"י משפט המעשים לכך יכול להשתנות לטוב. משא"כ דיבור לטוב כשידוע שאינו עפ"י משפט המעשים כי בחנניא בן עזור ע"כ הבטחה הוא ובוודאי לא ישתנה: