ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' מקשינין בש"ס (ברכות ל"ג) אטו יראה מלתא זוטרתי היא. לגבי משה מלתא זוטרתי הוא והוא תמוה. מה בכך שלגבי משה הוא מלתא זוטרתי. ועוד למה שאל דוקא על יראה הא במקרא חשיב הרבה דברים יראה ואהבה וללכת בכל דרכיו והי' לו לשאל על כולם אטו כל הני מלתא זוטרתי הוא. ולפרש זה נמשיל לזה משל שאם ראובן יאמר לשמעון שרוצה להוליך מתנה למלך ויאמר לו שמעון מה מתנה אפשר לך ליתן וכי אם תתן לו חמשים אדומים או מאה או אלף היספיקו לך לרצות בזה למלך ובוודאי יאמר הקל הקל תחלה ולא שייך לומר בהיפוך אם תתן. לו אלף או מאה או חמשים ולזה משה שהתחיל ביראה ואחר כך חשב אהבה ואח"כ חשב קיום מצוה כמו שכתוב וללכת בכל דרכיו מקשה שפיר אטו יראה מלתא זוטרתי הוא דמצינו בהיפוך דהא כתיב והי' אמונת עתך וכו' ודרשו בש"ס אמונת זה סדר זרעים עתך מועד וכו' ואפ"ה אי יראת ה' היא אוצרו וכו' אלמא דאפילו יש בידו כל התורה עיקר האוצר הוא יראה וכיון שיראה הוא עיקר האוצר הי' לו לחשבו בסוף וע"ז משני שפיר לגבי משה מלתא זוטרתי הוא דאם בדרך משל. במדינה אחת יהי' זהב חשוב מכסף ובמדינה אחת להיפוך שאם בן מדינה החשוב שם כסף מזהב ידבר לבן מדינה שם זהב מכסף ודאי יחשוב הזהב קודם לכסף שכ"א חושב מה שהוא חשוב לגבי עצמו למאוחר והנה משה שהי' ודאי כענין אברהם שבן שלש הכיר את בוראו ואח"כ היתה יראתו קודמת לתורתו דכיון שהכיר הבורא ומדותיו בוודאי הי'הי' לו יראת ה' כאברהם שהי' ירא את ה' אף שלא קבל את התורה משא"כ ישראל שהיו עובדי ע"ז עד שקיבלו התורה ושפיר אמרו כיון דלגבי משה מלתא זוטרתי הוא היראה יותר מכל הני' שהגיע לה קודם ולכך חשבה קודם והא שחשיב יראה ולא אהבה. וכן באברהם לא כתיב רק עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא כתיב אוהב אלהים משמע דיראה חשובה טפי וגבי תשובה אמרו דמאהבה תשובה יותר מיראה ד מיראה נעשו לו כשגגות ומאהבה כזכיות וידוע שיש שני מיני יראות יראת הרוממות ויראת העונש ויראות הרוממות חשוב יותר מאהבה. וכן כתבו המפרשים בהא דעתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. דהיינו שאפי' המניעה מלשחוט בנו לא היה כי אם מאהבה ולכאורה קצת קשה להשיג זאת שמניעת הבן מלשחוט לא יעשה כ"א מחמת יראת הרוממת רק הכוונה שכל מצוה שהיה עושה לא הי' עושה כ"א בהתפשטות הגשמיות ונתבטלו חושיו ולא הי' שום הרגש גשמי כלל וכעין זה הוא במתן תורה כשאמרו חז"ל שהיו רואין את הנשמע ושומעין את הנראה שהוא מחמת התפשטות הגשמיות ובנפש עצמו אין ש חילוק וסיבת ביטול חושים הגשמיים הוא רק מחמת יראה כעין העומד לפני המלך שמחמת יראה נתבטלו חושיו ולכך כל הנביאים בשעה שהי' שופע עליהם רוה"ק הי' ביטול חושים גבם וכן אברהם כשהי' עושה מצות השם הי' שופע עליו רוה"ק כמו בנביאים ולזה מאהבה כי כשאדם עושה מאהבה יש לו ג"כ הנאת עצמו כמו שהאב עושה לכן דבר מה מחמת אהבה שיש בו ג"כ הנאת עצמו והא דתשובה מאהבה עדיף מתשובה מיראה היינו מיראת העונש וגם כי אין כל כך יראת הרוממות ברשע שנתרחק כבר מפני המלך כמ"ש השל"ה שאינו דומה היראה למי שעומד בבית המלך ממי שעומד בחצר המלך ולהעומד בחוץ וגם כי כבר נתעבה חומרו וא"א להיות לו התפשטות הגשמיות:
קריאה במקור
נחלת יעקב · דברים · פרק 10 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Lamberg, 1887
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019358960205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9ee23ede5106b0cb97ca4f0caea2f5c5d0e5fc00d6f61053a2e904546a740645