שד"ל על שמות · פרק 21 · פסוק 24

עין תחת עין: אינו ענין למכה אשה הרה דוקא, אלא הואיל ואמר נפש תחת נפש סמך לו גם עין תחת עין וגו', לומר שכל חובל בחברו כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, בין נתכוון לחבול בו, בין לא נתכוון לחבול בו, אלא בחברו, כמו שהוא הענין בנגיפת האשה, ורז"ל פירשו שמשלם ממון (ב"ק דף פ"ג). והנה ממה שכתוב ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת (במדבר ל"ה ל"א) ראיה ברורה שהתירה התורה לקחת כופר ממון בשאר חבילות שאין בהן מיתה, וכן למטה (כ"ט ול') ואם שור נגח הוא מתמול שלשום וגו' וגם בעליו יומת, אם כפר יושת עליו וגו', התירה התורה לקחת כפר ממי שלא המית בידיו, רק פשע בשמירת שורו; וזה מן הדברים שהניחה התורה ביד השופטים, כי אמנם אם ימצא איש עשיר שלא יחוש לאבוד ממונו וימצא קורת רוח בהזיקו לבני אדם, יוכלו השופטים לעשות בו משפט כתוב עין תחת עין, ובתורות רומי (Tab. XII) כתוב: Si membrum rupit, ni cum eo pacit, talio est.