שד"ל על שמות · פרק 12 · פסוק 40

ומושב בני ישראל: ע' למעלה ו' כ', ודעת רז"ל שלא ישבו במצרים אלא רד"ו שנה, ות' שנה היו משעה שנולד יצחק (יצחק בן ס' הוליד את יעקב, ויעקב היה בן ק"ל בעמדו לפני פרעה, הרי ק"ץ, נשארו ר"י לתשלום ארבע מאות), וחשבון ארבע מאות ושלשים כתוב כאן, הוא מזמן ברית בין הבתרים, שאמרו שהיה שלשים שה קודם לידת יצחק. וי"א (הביאם דון יצחק) כי לא חשש הכתוב לפרש לאברהם גם את השלשים שנה, כי החשבון הגדול בולע את המועט. ודעת רמב"ן ודון יצחק כי ל' שנה נוספו עליהם בעבור חטאתם במצרים. ודע כי בס' השומרונים כתוב: ומושב בני ישראל ואבותם אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, וכן מתרגם בתרגום אלכסנדרי, והוא מן השנויים הנזכרים בש"ס (מגלה ט'), וכבר הסכימו חשובי האחרונים כגון Ravius, Koppe, I. D. Michaëlis, Jahn. Vater, Ricard Simon וראז' וגיז' שאין זה אלא תקון מסברה. ובת"י תלתין שמיטין דשנין דסכומהון מאתן ועשר שנין.