כי לא חמץ: משמע שהבצק לא החמיץ, לא שלא נתנו בו שאור. ונ"ל כי בליל ט"ו אולי אחר אכילת הפסח לשו הבצק ליום המחרת ונתנו בו השאור והניחוהו שם כמנהג להניח הבצק כל הלילה כדי שיחמיץ, ואחר חצי הלילה גורשו ממצרים ולא יכלו לאפות בצקם ולקחו משארותם על שכמם ונתקרר הבצק ע"י שהוציאוהו ממקום שהיה מוצנע שם והוציאוהו לאויר ובפרט שאויר הלילה קר, ועי"כ לא החמיץ, אע"פ שנתנוהו בשמלותם כדי שיתחמם.
קריאה במקור
שד"ל על שמות · פרק 12 · פסוק 39
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וגם צדה לא עשו להם: לא ידעו שיצאו מארץ מצרים בלילה ההוא (ובפרט כי כאשר העירני תלמידי חזקיה מצליח אשכנזי אמר להם משה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר) ולא הכינו להם צידה רק לשו הבצק כדרכם ליום המחרה. ורמב"ן ור"י קארו פירשו אפו את הבצק בדרך וחוץ ממצרים כי גורשו ממצרים ואמנם אפו אותו עוגות מצות כי כן נצטוו.
עוגות: עיין בראשית י"ח ו'.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shadal first edition, Padua 1871
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001969139
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f651248b56caff4435ac8289a9030940dec548284d15cfbc0ab553b33f8c5c30