שד"ל על שמות · פרק 9 · פסוק 18

הוסדה: נאמר הלשון הזה בתחלת יישוב ארץ מצרים, כי היאור שוטף אותה בכל שנה, ולא היתה ראויה ליישוב עד שיסדוה במלאכות מיוחדות לכך; וכיוצא בזה בארץ כדים שהיתה מכוסה במי פרת נאמר עליה אשור יסדה (ישעיה כ"ג י"ג, וע' שם פירושי), וכיוצא בזה עיר ויניציאה על ימים יסדוה, ועד היום הדרכים אשר על שפת המים נקראים בעיר ההיא fondamenta שענינו יסודות.

הוסדה: אם היה מקור (ואז היתה הה"א ראויה למפיק) היל"ל למן יום, לא למן היום; עכשו צריך שיהיה זמן עבר, והנה בהיותו זמן עבר, אם היה בנין נפעל, היה משפטו נוסְדָה, ואם התפעל הִתְיַסְּדָה, והסמ"ך דגושה, ואם אפעל הוְּסָדה; עכשו אינו אלא בנין הִנְפָעֵל והוא אביו של בנין נפעל ובנושל הִתְפְעִיל, אשר ממנו במקרא הִתְפָקְדוּ (שופטים כ' ט"ו). והנה אין ספק כי בעלי המסורת טעו במה שמנו מלה זו בכלל י"ח מלין דלא מפיקין ה"א בסוף תיבותא, לורמ שראויות למפיק ואין בהן מפיק; ומ"מ הנה זו ראיה על נקיון כפיהם, שלא שלחו ידם להגיה מסברה ומהוסיף המפיק שלדעתם היה ראוי להיות בתיבות הללו.