שד"ל על שמות · פרק 12 · פסוק 48

וכי יגור אתך גר: דעת רז"ל כי בגר צדק מדבר, שמקבל עליו כל התורה כלה, אמנם מן המקרא הזה משמע בבירור כי גם קודם שימול נקרא גר, א"כ הגר לא קבל עליו כל המצות, ולא מל ואיננו בכלל ישראל. והנה לפי הוראת המלות היה נראה כי גר פחות מתושב, שהתושב נתיישב בארץ, והגר בא לגור ולחזור אחר זמן לארצו, ולפ"ז איך בתושב אמר סתם לא יאכל בו, ובגר אמר שימול ואז יקרב? ויוחן דוד מיכאעליס כתב כי הגר אין לו קרקע, והתושב אין לו בית, ואני אומר כי תושב הוא מי שבא בגפו בלא אשה ובנים, והוא מתישב בביתו של א' מישראל (וזה טעם תושב כהן ויקרא כ"ב י') והיה לו כעבד ומשרת (כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היובל יעבד עמך, ויקרא כ"ה מ'); אבל הגר בא עם כל בני ביתו אשתו ובניו, והוא יושב לבדו עם משפחתו לא עם א' מישראל כמו התושב, ולפיכך אמר המול לו כל זכר, ר"ל מאנשי ביתו ואין ספק כי גם התושב אם היה רוצה לימול היה אוכל בפסח, אלא שהזכיר זה בגר, מפני החדוש שיוכל לעשות פסח לעצמו כמו שפרשתי בפסוק הקודם. ומה שכתוב (ויקרא כ"ה מ"ה) וגם מבני התושבים וממשפחתם אשר עמכם, כבר מפורש שם אשר הולידו בארצכם, כלומר שנשא התושב אשה תושבת או שפחה כנענית, לא שבא נשוי. ולפי זה אין ספק כי התושב לא היה עע"ז, כי היה בבית הישראלי, ומצינו שהכשירתו התורה לאכול מתבואת שנת השמיטה ככל ישראל וכעבדים (ויקרא כ"ה ו'), והיה נענש אם היה הורג נפש, והיו ערי מקלט קולטות גם אותו (במדבר כ"ה ט"ו). והגר נראה מן המקרא הזה עצמו (וכי יגור אתך גר וכו', המול לו כל זכר), שלא היה מקבל עליו כל המצות, ולא מצאנו תורה אחת יהיה לכם ולגר בענין כל המצות בכלל, אלא בענין הפסח (כאן ובמדבר ט' י"ד) שאם ירצה לעשותו לא יעשנו אלא כפי המצוה ולא יאכלנו ערל; וכן בהקרבת הקרבנות, שאם ירצה להקריב אִשֶה, כאשר תעשו כן יעשה (במדבר ט"ו י"ד-ט"ז); והיה מקבל טומאה ככל ישראל, ואם היה רוצה להטהר, היה צריך לאפר הפרה ככל ישראל (שם י"ט יד'), אמנם מצאנו (שם ט"ו כ"ו) ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם, וכן האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה (שם שם כ"ט), והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר (שם שם ל'); וכל זה נראה שהוא בגר שברצונו נימול ונכנס בכלל ישראל, והוא הנקרא גר צדק, אלא שלא כל גר הוא גר צדק, כאשר הוכחתי ממקרא זה (וכי יגור אתך גר), וא"כ מה שנצטוינו לאהוב את הגר ושלא להונותו, הוא לכל גר בסתם, אפי' איננו גר צדק.

ועשה פסח: וירצה לעשות קרבן פסח לעצמו, עם בני ביתו.

ואז יקרב לעשותו: יהיה כשר לעשות פסח לעצמו.