שד"ל על שמות · פרק 13 · פסוק 2

קדש לי: בפה (כלומר אמור לבני ישראל שהבכורות קדושים לי) כמו וטהרו הכהן וטמאו הכהן (יפת הקראי הביאו ראב"ע).

פטר כל רחם: ל' פתיחה (כפי כל המפרשים) ושלוח והוצאה, כמו פוטר מים (משלי י"ז י"ד), יפטירו בשפה (תהלים כ"ב ח'), וכן ויפטר מפני שאול (ש"א י"ט י') שענינו ויצא, וכן נפטר בל"ח, ואתפטר בלשון לתרגום וסורי. והקשה בושארט כי כתוב פטר שור ושה, פטר חמור (שמות ל"ד י"ט וכ') בלא מלת רחם, ודעתו כי המלה מל' ערבית, כי אלפטר ענינו בערבי התחלה וראשון; ואין זה כלום, כי גם שרש פתח נאמר (ובפרט בל"ח) על כל התחלה, וכן יתכן שעשו הערביים, ושמשו בשרש פטר על כל התחלה, וכן בלה"ק השמיטו מלת רחם ואמרו פטר על כל בכור לא על כל התחלה; ובל"ח שמשו בשרש פטר על ההשלמה (מפטיר) וגם זה איננו זז מל' יציאה, וכן ברומי exitus שענינו יציאה ענינו ג"כ סוף, ודע כי לא השמיטו מלת רחם אלא כשהיא כתובה קודם לכן, כי כן למטה פסוק י"ב והעברת כל פטר רחם לה', ואח"כ בפסוק י"ג וכל פטר חמור תפדה בשה, וכן למטה ל"ד י"ט כל פטר רחם לי, ואח"כ פטר שור ושה, ופטר חמור תפדה בשה.

לי הוא: הוא מאמר בפני עצמו, והוא נתינת טעם לקדש לי כל בכור, וכמו שכתב רש"י לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים (ואת בכורי ישראל הצלתי).