שד"ל על שמות · פרק 21 · פסוק 29

נגח: רגיל בכך, ע"ד גַנָב, דַיָן.

מתמול שלשום: מליצה היא, וענינה קודם לכן, כמו כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום (דברים י"ט ו'), כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום (יהושע ג' ד'), וכן כתמול שלשום ענינו כמלפנים, כקודם לכן, כגון וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום (יהושע ד' י"ח), וכן תמול שלשום, כגון ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום (רות ב' י"א); והנה לא פירשה תורה בכמה פעמים תהיה חזקת השור שהוא נגח, ואמרו רז"ל איזהו מועד? כל שהעידו בו ג"פ, כלומר שנגח שלש פעמים קודם לכן.

והועד בבעליו: לשון התראה ואזהרה, כגון העד העיד בנו האיש (בראשית מ"ג ג'), רד העם בעם (שמות י"ט כ"א).

ולא ישמרנו: אחר שהוזהר.

וגם בעליו יומת: לפי הפשט יומת בב"ד, אלא שהתירה התורה לקחת כפרו הואיל ולא הרג בידים, והניחה ביד השופטים לשפוט לפי ענין האיש ולפי ענין המאורע, אם ראוי הוא למיתה, ואם ראוי להנצל בכופר, ומה יהיה שיעור הכופר; ורז"ל אמרו יומת בידי שמים.