שד"ל על שמות · פרק 21 · פסוק 28

וכי יגח: אין נגיחה אלא בקרן, וכן הוא אומר ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ' באלה תנגח את ארם (מ"א כ"ב י"א), ואומר בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו (דברים, ל"ג י"ז) (ב"ק דף ב' ע"ב), והנה השרשים נגח, נגע, נגף, נקף, נכה, נקש, יקש, כלם קרובים זה לזה בהוראת ההכאה, ונפרדים באופן ההכאה.

סקול יסקל: בזריקת אבנים עליו, וכן הוא אומר וסקלתו באבנים (דברים י"ג י"א), וסקלתם באבנים (שם י"ז ה'), וסקלתם אותם באבנים (שם כ"ב כ"ד), וכן מצאנו כי איזבל כתבה והוציאוהו וסקלוהו (מ"א כ"א י') ובמעשה כתוב ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוהו באבנים (שם שם י"ג), וכן ראיה ממה שכתוב למעלה (י"ט י"ג) לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה (ע' פירוש שם), ורז"ל הקלו באדם לקרב מיתתו (ע' סנהדרין פרק ו' משנה ד'); והנה הריגת השור איננה עונש לשור אלא לבעליו, כדי שישמור בהמותיו; וכבר היה אפשר שילקח ממנו שורו מבלי שיסקל, אלא שסקילתו תעשה רושם בכל העם, וכל העם יראו וישמעו וייראו, ועוד כי עי"ז תתחזק בלב העם שנאת הרציחה, ויתרשם בלבם כי שופך דם האדם, יהיה השופך מי שיהיה, באדם דמו ישפך, וכענין שנאמר (בראשית ט' ה') מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם.

ולא יאכל את בשרו: כי עדיין לא צוה על הנבלה, וגם יש במשמע (כפירוש רשב"ם) לא לנכרי ולא לכלב, כלומר שהוא אסור בהנאה; ורז"ל אמרו שאפי' שחטו קודם שיסקל (לאחר שנגמר דינו לסקילה) אסור בהנאה והדין דין אמת, אע"פ שאינו פשוטו של מקרא.

ובעל השור נקי: ממיתה ושאר עונשין.