שד"ל על שמות · פרק 20 · פסוק 7

לא תשא וגו': לא תשא על שפתיך, כלשון ובל אשא את שמותם על שפתי (תהלים ט"ז ד'), ותשא בריתי עלי פיך (שם נ' י"ו), ונמצא ל' נשא גם בזולת על פה ועל שפתים, והוא דרך קצרה, כמו לא תשא שמע שוא (שמות כ"ג א'), וחרפה לא נשא על קרובו (תהלים ט"ו ג'), ומענין זה מליצת נשא משל, וכן משא, וכיוצא בזה בל' רומי Profero, שענינו דבור, מן fero שענינו נשא; ואמנם נשיאת שם ה' ענינה הזכרת שם ה' דרך שבועה, והוא דבר הלמד מענינו.

לשוא: שוא הוא שקר, גם פחות משקר, והוא דבר שאין לו קיימא, שאין לו על מה שיסמוך, שוא שקר מעיקרו; אלא שהושאל אח"כ לכל דבר שקר אפי' יש לו על מה שיסמוך; ונ"ל כי תחלת הוראת המלה נשימה והבל פה, והמלה קרובה לשרש נשף, נשב ושאף; והנה מה שאין לו קיימא נקרא שוא כלומר הבל פה, כמו שנקרא רוח והבל, ששתיהן מלות מורות על הרוח היוצא מן הפה, כגון ישא רוח יקח הבל (ישעיה נ"ז י"ג), והבל פה ידוע בל"ח ובסורי; ואח"כ אמרו לשוא להוראת לרוח להבל, והוא כשאדם פועל לתכלית מה, ואח"כ לא ישיג תכליתו, כגון לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו (ירמיה ב' כ"ט), לשואת תיפי (שם ד' ל'), לשוא הרבים רפואות תעלה אין לך (שם מ"ו י"א), אך הוראה זאת אין לה ענין לכאן, שא"כ יהיה ענינו לא תשבע כשתדע לא יאמינו לך, אבל אם יאמינו לך תוכל להשבע אפילו על שקר; ונשיאת שם ה' לשוא אמנם היא בלא ספק להשבע בשמו לשקר; וגם שבועת שוא האמורה במשנה (שבועות כ"ט) היא שבועת שקר שנשבע לקיים דבר שכבר ידוע שאינו כן; ורק בירושלמי מצינו שהנשבע על שנים שהם שנים לוקה משום שבועת שוא, והרמב"ם (הלכות שבועות פרק א') הכניס גם את זו בכלל ארבע מחלקות של שבועת שוא, ודע כי ברש"י כ"י ודפוסים עתיקים לא נזכר אלא על עמוד של אבן שהוא של זהב, אבל על של עץ שהוא עץ היא תוספת שהוסיפו האחרונים, ולדעתי שבועה כזו שהיא אמת (על של עץ שהוא עץ) אלא שהיא שלא לצורך ולבטלה לא נאסרה רק דרך סייג, כי גם זה זלזול בכבוד האל, ומי שרגיל להשבע בחנם יקל לו לנפול ג"כ בשבועת שקר, ואח"כ כללו באיסור זה גם הזכרת שם שמים לבטלה, כי גם זה זלזול בכבוד האל. ובפרט כי פשט המלות לא תשא את שם יורה הזכרה בעלמא, ואנקלוס שלא לכפול המלה תרגם הראשון למגנא (לבטלה) והשני לשיקרא, החמיר באיסור והרחיבו גם על השבועה לבטלה, והקל בעונש הגדול, שלא יהיה אלא על שבועת שקר.

כי לא ינקה ה' וגו': הנה הנשבע לשקר לא יירא מדיני אדם, כי יאמינו בדבריו, ועל המעט יקרה שתתגלה שקרותו, ע"כ אמר שאף אם ינקה מדיני אדם לא ינקה מדיני שמים.