שד"ל על שמות · פרק 22 · פסוק 24

אם כסף תלוה את עמי: את ישראל, כי ההלואה בלא שום רבית איננה מחוייבת לפי משפט השכל, ולכך המנהג בכל האומות שמקבלים נשך זה מזה בשכר מה שהיה בעל הכסף יכול להשתכר במעותיו אלמלא הלוה אותן; ואולם התורה צותה לישראל שינהגו זה עם זה לא במשפט לבד, אלא בחסד וברחמים ובאחוה.

את העני עמך: הוא פירוש הקודם, לא אמרתי אלא לעני הלוה מפני דוחקו, לא לעשיר הלוה לעשות סחורה ולהשתכר.

עמך: מקרב אחיך.

לא תהיה לו כנושה: אם לא יוכל לשלם למועד הקצוב, ויבקש ממך שתאריך לו הזמן, אל תעשה כדרך הנושים שאינם מאריכים הזמן אלא ברבית (וכיוצא בזה כתב רשב"ם: לא תשימון עליו נשך, למען הרחיב את זמנו), נשא בל' ערבי ענינו האריך הזמן לַלוֶה (ראז'), ואח"כ הושאל על כל מלוֶה, ואח"כ קראו נֶשִי גם לחוב עצמו, כגון ושלמי את נִשְיֵךּ (מ"ב ד' ז'); ופירש ואמר לא תשימון עליו נשך, ואמר תשימון ל' רבים, לכלל האומה, כלומר לב"ד, שלא יניחו את המלוה לתבוע ממנו נשך.

שך: ע"ש שנושך, וכן Lucanus אמר (I. 171.) usura vorax (גיז').