שד"ל על שמות · פרק 3 · פסוק 1

וינהג את הצאן וגו': ופעם אחת קרה לו שבנהגו הצאן אחר המדבר נתרחק ממקומו עד שבא אל הר חורב.

אחר המדבר: מדבר איננו שֵם מיוחד למקום שְמָמָה, אך כולל כל מקום שאיננו שדה נזרע ונעבד, אעפ"י שיש בו מרעה עיין תהלים ס"ה י"ג, ירמיה ט' ט', וכ"ג י' (ראז'), ופירוש אחר המדבר, שהתרחק ממקומו מעט מעט בלכתו עם הצאן אחר דרך המדבר, שהיה הולך ומתרחק עם הצאן לאורך ולרוחב המדבר שהיה מתפשט עד הר סיני. ודעת רד"ק כי מקום המרעה נקרא מדבר משרש דבר שענינו בארמתי נהג. ודעת לודוביקוס De Dieu כי מדבר מן דבר שענינו בל' כושי הר, והראשון נכון. ואולי אחר שקראו מדבר למקומות המרעה שאין בהם לא בתים ולא אילנות, אלא מקום פנוי ורחב הרבה, נשאר שם מדבר למקומות ערבה וציה שגם הם מקום רחב ופנוי בלא בתים ובלא אילנות. (אח"ם).

הר אלהים: על שם העתיד (אנקלוס ורש"י) או כך כתב משה אחר מתן תורה (תלמידי אלישע זאמאטו) ויש אומרים ע"ש גָבְהו, כמו הררי אל, והראשון נכון.

חורבה: חורב וסיני שני הרים, או שני ראשים מהר אחד, וז"ל: Duo sunt montes uno in loco, hoc est Horeb et Sinai, qui ambo nascuntur, ut ita dicam, ex radice una, et dividuntur postea jugis, quo altius adscenditur.