שד"ל על שמות · פרק 8 · פסוק 15

אצבע אלהים היא: ראב"ע פירש מכה אלהית, כטעם יד ה' (למטה ט' ג'), וכן לת"א מחא מן קדם ה', ולפי זה לא הודו כי אלהי משה הוא שעשה זאת, אלא שהיא מכה מאת האלהים; ונ"ל כי אין אצבע כמו יד, כי מַכין ביד ואין מכין באצבע, אבל אצבע נאמר על הצווי, כמו שלח אצבע (ישעיה נ"ח ט'), והנה אצבע אלהים ענינו צווי אלהי רצון אלהי. והחרטומים הודו כי מעשה משה ואהרן היה בצווי אלהי ובמאמרו, ולפיכך לא השתדלו עוד בלהטיהם. ואין לומר שלא הודו, ושלכן נתחזק לב פרעה, כי הנה למטה (ט' ז') וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה, ולא שלח את העם, שעל כרחנו פירושו אעפ"י שראה הנס מ"מ הכביד את לבו, אף כאן אעפ"י שהודו החרטומים הוא לא הודה, או עשה נגד מה שהיה מוכרח בלבו להודות, כדרך הכופרים.