שד"ל על במדבר · פרק 5 · פסוק 13

ונסתרה והיא נטמאה: אין הכוונה (כתרגום יירונימוס וארנהיים) נטמאה בסתר, כי מלת והיא מפסקת בין שני הפועלים, אך האמת כפי' רש"י ורז"ל, והוא פירוש הקודם, כלומר ונעלם מעיני אישה, אבל הוא יודע שנסתרה, ואין לו ראיה שנטמאה, אך נכנס בלבו חשד. ושיעור הכתוב כך הוא: איש כי תשטה אשתו וכו', כלומר שנסתרה ובאמת נטמאה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא באמת נטמאה, או בהפך עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא באמת לא נטמאה; אז כשיהיה הדבר מוטל בספק, יביא האיש את אשתו אל הכהן. והנה מליצת והיא נטמאה ענינה שוה בשני הפסוקים, ולא היתה צריכה להכתב בפסוק הראשון, ואולי נכתבה להפריד בין ונסתרה ועד אין בה, כי ודאי לסתירה יש עדים, אך אין עדים לטומאה, ובפסוק השני הוצרך לחזור ולכתוב והיא נטמאה, מפני שהיה צריך לסיים והיא לא נטמאה. ופירוש ראב"ע (שלא גילתה היא הדבר) ותרגום רמבמ"ן (שהיא העלימה והסתירה הדבר, אבל באת נטמאה) אין בהם טעם (אייר תר"ך).

והיא לא נתפשה: לדעתי אין הכוונה שלא נאנסה אלא שלא היה מי שימצאה ויראה אותה בעשותה הנבלה, וכן דעת הראב"ע.