משאת משה על אסתר · פרק 3 · פסוק 10

הנה אין למוכר לתת חפץ לקונה רק הלוקח הוא הנותן. והוצרכו רז"ל לומר כי עשה כן להורות גודל חפצו לאבד את ישראל ח"ו כמשל בעל התל ובעל החריץ ועוד כי ראשונה ראוי ישיב המלך על דבריו ויאמר הכסף נתון לך וגו' ואח' התפשרם יתן לו את הטבעת ועוד כי הנה מהנר' לא נתקיי' המכר כי המן בקש לקנות והמלך נתן לו בחנם ואם כן איך תאמר אסתר המלכה כי נמכרנו וגומר ולא כן רק מתנה. ועוד איך יאמר נתון לך כאלו נותן דבר משלו ומהראוי יאמר לא אקח ממר והעם לעשות בו וגו' או יהי לך אשר לך והעם וגו' ועוד כי יש מרז"ל אמרו כי נמכרנו על עון מכיר' יוסף ואין נראה כן כ"א שנתבטלה המכירה. אמנם אומר' כי המקח וממכר נעשה בקנין גמור ע"פ דין התור' וזהו כי הן כסף אשר אמר המן לשקול ע"י עושי המלכה לא כסף טבוע היה כי אם חתיכות וגרוטאות כמו שאמרו ז"ל בגמרא שהיה נותן לעושי מלאכת המטבעות וידוע כי גרוטאות של כסף נקנין בקנין סודר על כן לקיים המכר שלף המלך טבעתו מעל ידו שהוא מנא דכשר למקניא ביה ונתן להמן לקנות הכסף שלא היה מטבעות הבלתי נקנים כ"א כסף טבוע כאשר נקנה הכסף זכה המן בחליפיו ואחר הגמר המכר ע"י כן אמר המלך להמן הרי כי לי הכסף כי קניתיו ועתה אני נותנו לך במתנה שתזכה בו ע"י רשותך וזהו הכסף נתון לך והעם לעשות בו וגו' ובזה צדקה אסתר המלכה באומר' כי נמכרנו וצדקו יחדיו כל הערות שהערנו ואת כל הדבר הזה עשה המלך למכור ולתת מתנה ולא א"ל מתחלה קחם לך בלא כסף ובלא מחיר למען הראות את כח מתנת ידו כי לו אמר מתחלה נתונים נתונים המה לך בלא כסף יעלה על רוחו של המן שהיה המלך כנותן שדהו מפני רעתה וכעצב נבזה נפוץ היו ישראל בעיניו ואדרבה על המלך להחזיק לו טובה שהעבירה מכנגד פניו ע"כ מה עשה קנה הכסף להורות לפניו כי שוה כסף אשר נדר לו המה ואח"כ יהיה בעיני המן כאלו נתן לו המלך משלו מתנה י' אלפים ככר כסף באומר הכסף נתון לך או לרז"ל שאמרו שכיוונו לבטל כופר נפשות ישראל שנתנו במדבר ונתן כנגדם המספר ההוא יהיה שרצו ע"כ לגמור הדבר והקניה בפועל: