משאת משה על אסתר · פרק 3 · פסוק 9

אף כי להשמיד בלבבו לא הוציא מפיו כ"א לאבדם כי חש פן ימאן המלך ע"כ בחר לשון ערומים לדבר לשון היולי יכתב לאבדם שאפשר להתפרש לשלול שלל ולבוז בז בחיי חייתם או לאבדם מן העולם ותפס ל' זה עד ישקיף וירא מה בלבו של מלך והעולה על רוחו כי גם אם יבין המלך על איבוד ממון הוא ימתיק הדבר באגרותיו על איבוד נפשות או הוא ישתדל בכל עז קו לקו צו לצו עד ישוב ויודה על כונתו ובזה צדק מענה לשון המלך באומר והעם לעשות בו כטוב בעיניך כלומר ראיתי דבריך מסותרים סובלים ב' הבנות בהסתפקך בכונתי אך הנני מרשה אותך לעשות בו כטוב בעיניך לפי איזה פי' ישר בעיניך ובראותו שנשאר הדבר אל הנוסח שיברר לו ויצוה לכתוב אזי פי' ואמר להשמיד וגו' וזהו שתלה הכתוב הדבר על צווי המן באו' ויכתב ככל אשר צוה המן ואמר אשקול ע"י עושי המלאכה יראה מהגמרא שהם העושים מלאכת מטבעות זהב וכסף ותהיה כונת הכתוב באשר נשים לב אל או' להביא וגו' כי למה זה יפרש מה יעשה מהכסף היועץ למלך נתנוהו יאמר שיתנם למלך והוא יעשה חפצו מהם אך אחשוב כי הנה יש מטבעות המיוחדות להנתן במשמר בית גנזי המלך והם הגדולים וטובים מהכסף הטהור ולמטה מהם הם הנתנים להוצאה ואמר כי הלא יתן י' אלפים ככר כסף על ידי עושי המלאכה לטבוע מטבעות הראויות להביא אל גנזי המלך כי יהי' הכסף טוב מאד ראוי לכך: