ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 2 · פסוק 13

במלח תמלח, אילו אמר תמלח לבד הייתי אומר במי מלח, ת"ל במלח, מלח ממש:

ולא תשבית, כל השבתה בטול והפסק:

ברית אלהיך, הוא ברית עולם הנכרת בששת ימי בראשית, כי אז נתן השם חוק לכל דבר, עליו נאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג כ"ה), וברית מלח הוא שיתקיים לא יבאש ולא יתליע, גם בו ישמרו כל מיני מזון מההבאש, ואין כמהו בענין זה בכל המזונות שתחת השמש, וגזרת השם הוא שיותן ממנו על כל הקרבנות העולות למזבח, להורות על הקיום, ולפי שנכרת ברית למלח שיתקיים, לכן כל קיום עולם שתחת השמש נמשל לברית מלח, כמו הכהונה שנתנה לזרע אהרן עד עולם, אמר ברית מלח עולם היא (במדבר י"ח י"ט), וכן המלכות שניתנה לדוד ולזרעו עד עולם, נאמר לו ולבניו ברית מלח (ד"ה ב' י"ג ה'):

מעל מנחתך, מכל הדברים שתביא לי למנחה, אבל בחולין לא צוויתיך על כלן:

על כל קרבנך, על עלת בהמה ועוף ועל אימורי כל הקדשים כלם: