לא תקלל, לפי שדרך בני אדם להקל בקללת החרש שאינו שומע, ולא יוכל לריב עמו, לכן פרטו הכתיב, וכל שכן שאסור לקלל שאר בני אדם השומעים ומצטערים בה:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · ויקרא · פרק 19 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולפני עור לא תתן מכשל, אינו מדבר בעור ממש, אלא שאסור להכשיל שום אדם באיזו דבר שיהיה, בהיותו כעור בדבר ההוא שאינו מרגיש שמכוין להרע לו, והעושה אינו ירא ממנו, שיוכל לומר לטובה נתכוונתי, והרי הדבר מסור ללב, לכך נאמר ויראת מאלהיך השומע כל ורואה כל, וכאן מדבר ביראת העונש כפי הכלל שכל יראה שאחריו מ"ם הוא יראת העונש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4