ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 41

וישטם, נטר בלבו איבה גדולה ורבה משטמה על יעקב, וזכר הכתוב טעם האיבה הזאת באמרו:

על הברכה אשר ברכו אביו, לא שטמו על הבכורה שלקח ממנו, כי ידע עשו שהוא בעצמו התרצה למכור אותה ויבז לה בלבו גם לא שטמו על שהתחפש בבגדיו ובא בתחבולות לקחת ברכת אביו תחתיו, כי הבין שבדין עשה כל זה להיותו הבכור, אבל על הברכה עצמה היה שונא אותו, כי לא יכול לסבול שיהיה יעקב גביר עליו, והוא עבדו נכנע תחתיו, וסוף הכתוב מוכיח על כוונתו, כי בקש להרוג את יעקב טרם יתגבר עליו כאדון ובזה לא תתקיים בו הממשלה שנתן לו יצחק עליו:

יקרבו ימי אבל אבי, לא היתה כוונתו כדי שלא לצער את אביו, כי אם היה מורא אביו עליו כראוי, לא יעשה נבלה כזאת גם אחרי מותו, ועוד לא היה שוטם אותו בחיי אביו, אלא נתיירא עשו אם יהרוג את אחיו מיד, פן יקללנו אביו קללה נמרצת יותר מן העבדות, וא"כ נקמתו לא תועיל כלום, לכן גמר בלבו להמתין עד אחר מיתת אביו, ואז יסיר מעליו חרפת העבדות בהריגת אחיו:

ואהרגה את יעקב אחי, הוסיף מלת אחי כאומר צריך אני להורגו בעודנו אחי, כלומר שוה לי במעלה, ולא אמתין שיתן עולו על צורי, כי אז לא תהיה לי עוד תקומה לפניו: