ביאור יש"ר על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 40

ועל חרבך תחיה, כמו בחרבך, וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח' ג'), בלחם, ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב, ורמז לו שבניו יהיו מלומדי מלחמה כמו שהוא היה צד החיות בכלי זיין:

ואת אחיך תעבד, אע"פי שאמרתי לך שתנצח גוים רבים, נגד אחיך לא תהיה לך תקומה בחרבך, כי כבר נגזר שהוא הגביר ואתה עבדו, ולכן רק אם יחטאו בני יעקב לאלהים אז תוכל לפשוע מתחת ידם כי כן יגזור האל לפעמים כדי ליסרם, וכמו שהיה בימי יהורם, אבל לבסוף תשוב להשתעבד תחת ידם, כי אתה עבד עולם, וכן כתוב לעתיד לבא וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה ל"ד ו):

והיה כאשר תריד ופרקת, כמו תרדה, לשון ממשלה והם שני שרשים והענין אחד, ופי' כאשר תמשול שיבא את הממשלה לך, בזמן שישראל יעברו על התורה אז תפרוק עלו ותהיה חפשי מהעבודה, והתבונן שלא אמר ותשבור מוטות עולו שאז תהיה הכוונה שלא ישוב לעולם להשתעבד לו, כמו שנאמר לישראל והיה ביום ההוא נאום ה' צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק (ירמיה ל' ח'), אבל אמר ופרקת עלו, שהעול ישאר קיים אבל תפרוק אותו לאיזה זמן, עד ישוב ה' את שיבת ציון ואז ישוב יעקב להתגבר על אדום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כאמור בנבואות: