הנה עם, יראה שהיתה עינו רעה על שהיו מתרבים, אבל אם רק זאת היה ירא, היה יכול לגרשם עתה מן הארץ טרם יהיו לעם רב מבלתי להרע עמהם, כמו שאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, ואע"פי שיהיה זה עול גדול נגד ישראל אחרי אשר התאחזו במצרים כתושבים, מ"מ היה יכול להתנצל שעשה כן מפני היראה, אמנם מאחר שלא גרשם וענה אותם בפרך, שמענו שלא היה ירא מהם רק תואנה הוא מבקש כדי שיועציו יסכימו עמו להרע עמהם עד כלותו אותם, כי יתכן שידע כל קורות יוסף ואבותיו, והיה רע בעיניו שהעם הזה יתפאר בקרבת אלהים כמו שהודה פרעה ליוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו, ובהיותו מכחיש בלבו הסגולה הזאת לישראל התנכל עליהם להכחידם מן הארץ כדי להראות לכל שאין בהם ענין אלהי, וכך היתה תכונת המלך אשר מלך אחריו כי כששאלו ממנו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, לא אבה המלך ההוא לשלחם:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 1 · פסוק 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4