זולל וסובא, זהו המופת שהוא סורר ומורה, כי התורה צותה והתקדשתם והייתם קדושים, ובננו זה הוא משולח אל התאוות ואינו נותן חק וגבול לתשוקותיו, א"כ הוא נוטה מדרכי הקדושה והפרישות, וכן התורה צותה איש אמו ואביו תיראו, ואנחנו כמה פעמים התרינו בו שלא יהיה בסובאי יין ובזוללי בשר למו, ומאחר שהוא איננו שומע בקולנו, הנה הוא ממרה את פי התורה, והנה אחז"ל שנידון על שם סופו, כי אע"פי שאין עליו עתה חטא משפט מות, נגזרה עליו מיתה ליסר בו את הרבים ושלא יהיה תקלה לאחרים, וזה טעם וכל ישראל ישמעו וייראו, וכן דרך הכתוב שיזהיר כן כאשר ימותו לגדר כדי שתהיה במיתתם תקנה לאחרים, כי הזכיר כן בזקן ממרה לפי שאין בהודאתו חטא שיהיה ראוי למות בו, רק הוא להסיר המחלוקת מן התורה, וכן בעדים זוממין שנהרגין ולא הרגו, וכן הזכיר במסית לפי שהוא נהרג בדבורו בלבד, אע"פי שהניסת לא עבד ע"א ולא שמע אליו אבל מיתתו ליסר הנשארים, וגם זו מצוה מחודשת:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4