וברכתם גם אתי, בזה נתקיימה הכונה העליונה להודיע לפרעה ולמצרים ע"י הסדר הרביעי הזה גדולת ישראל, כי ידוע שהברכה שאדם מברך לרעהו אין יתרון בה, כי לא ברוח פיו ובמאמרו יוכל להיטיב או להרע, זולתי בהיות המברך דבק באלהיו ואהוב לו, אז כשיברך לזולתו, רצון הצדיק יעשה ה', ועל כן נאמר ואברככה לפני ה' (בראשית כ"ז ז'), ובפירוש נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו' כ"ז), שהברכה מיד ה' היא, ולפי ששאל פרעה מאת ישראל שיברכוהו, נבין מזה שעתה האמין כי הם בני אלהים ודבקים בו, ואשר יברכו יבורך מן השמים, אלא שפרעה לא אמר זה אלא מרוב אימה ובעוד מכאובו לנגדו, כמו שנפרש לקמן, והנה עתה נתקיים ג"כ מה שאמר האל בתחילה ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (לעיל ד' כ"ג), כלומר אז תודה כי הוא בני בכורי, וכמו שאמרנו:
קריאה במקור
ביאור יש"ר על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vienna, 1821
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020944040205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f3bdc326cf81564e5f885be445de85e8f1b0a6ef6576c573bfc3c53752449ad4